קפה נטול
06/10/2013
אין תגובות
תושבי מודיעין לא יודעים זאת, אבל הם חייבים תודה גדולה לאדם בשם אבי כץ. המייסד של רשת בתי הקפה הזולה 'קופיקס', שמוכרת את כל מוצריה
- המייל האדום
- פרסמו אצלינו
- פייסבוק
תושבי מודיעין לא יודעים זאת, אבל הם חייבים תודה גדולה לאדם בשם אבי כץ. המייסד של רשת בתי הקפה הזולה 'קופיקס', שמוכרת את כל מוצריה
השבוע הגעתי לאשדוד לרגל אירוע של חבר ועיניי חשכו. העיר המרתקת שהכרתי פעם, שמשלבת בין חופים אטרקטיביים, תכנון הגיוני ופתוח לים ושכונות יפות, לבין אזורים
קרקס בלי חיות מבחינתי איננו קרקס. כן, אני יודע, עכשיו שוב אקבל איומים מהארגונים הירוקים שהם יהפכו את חיי לשחורים משחור אם אתעקש שהמופע האלמותי
לפני כמה ימים הזדמנתי במקרה לבית הספר שבו לומדת בתי במהלך היום ושמעתי צעקות בוקעות מכמה כיתות. אלו היו המורות, שצרחו, ככל הנראה, על תלמידים
בסוף השבוע שעבר, ללא כל סיבה ראויה ונראית לעין, החליטו הנשים שבחיי שאנחנו נוסעים לבזבז את מיטב כספנו בכל מיני בתי עסק וחנויות באחד המרכזים
רק לפני שתי דקות איימו עלינו בנשק כימי. רצנו כאחוזי אמוק לתחנות לערכות מגן כדי להצטייד במסכה לכל רעה שלא תיפתח עלינו מצפון. האירוע הזה
הפרויקט המיוחד של מודיעין NEWS לציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים צר מלהכיל את אירועי המלחמה ההיא שכמעט והביאה לקריסת הבית השלישי. עשרות הספרים שנכתבו
פעם, האסיפות האלו היו עבורי כר פורה לאיסוף חומרים. הייתי מלכסן מבט אל ההורים האחרים ונותן בהם סימנים. הייתי מוצא בנקל כל סימן לאטימות רגשית,
מוצאי השבת האחרונה הייתה עת של שינוי, רגע מכונן בחיים, עבור מאות אלפים ואולי מיליונים, מקרב אזרחי ישראל, ואולי מיליונים או עשרות מיליונים, או מאות
כמה אירועים חברו השבוע כדי להזכיר לי שהמצב בעולם לא משהו. ראשית, בשאר אל אסד הפציץ בנשק כימי – אולי בטעות ואולי לא – מאות
תושבי מודיעין לא יודעים זאת, אבל הם חייבים תודה גדולה לאדם בשם אבי כץ. המייסד של רשת בתי הקפה הזולה 'קופיקס', שמוכרת את כל מוצריה
השבוע הגעתי לאשדוד לרגל אירוע של חבר ועיניי חשכו. העיר המרתקת שהכרתי פעם, שמשלבת בין חופים אטרקטיביים, תכנון הגיוני ופתוח לים ושכונות יפות, לבין אזורים
קרקס בלי חיות מבחינתי איננו קרקס. כן, אני יודע, עכשיו שוב אקבל איומים מהארגונים הירוקים שהם יהפכו את חיי לשחורים משחור אם אתעקש שהמופע האלמותי
לפני כמה ימים הזדמנתי במקרה לבית הספר שבו לומדת בתי במהלך היום ושמעתי צעקות בוקעות מכמה כיתות. אלו היו המורות, שצרחו, ככל הנראה, על תלמידים
בסוף השבוע שעבר, ללא כל סיבה ראויה ונראית לעין, החליטו הנשים שבחיי שאנחנו נוסעים לבזבז את מיטב כספנו בכל מיני בתי עסק וחנויות באחד המרכזים
רק לפני שתי דקות איימו עלינו בנשק כימי. רצנו כאחוזי אמוק לתחנות לערכות מגן כדי להצטייד במסכה לכל רעה שלא תיפתח עלינו מצפון. האירוע הזה
הפרויקט המיוחד של מודיעין NEWS לציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים צר מלהכיל את אירועי המלחמה ההיא שכמעט והביאה לקריסת הבית השלישי. עשרות הספרים שנכתבו
פעם, האסיפות האלו היו עבורי כר פורה לאיסוף חומרים. הייתי מלכסן מבט אל ההורים האחרים ונותן בהם סימנים. הייתי מוצא בנקל כל סימן לאטימות רגשית,
מוצאי השבת האחרונה הייתה עת של שינוי, רגע מכונן בחיים, עבור מאות אלפים ואולי מיליונים, מקרב אזרחי ישראל, ואולי מיליונים או עשרות מיליונים, או מאות
כמה אירועים חברו השבוע כדי להזכיר לי שהמצב בעולם לא משהו. ראשית, בשאר אל אסד הפציץ בנשק כימי – אולי בטעות ואולי לא – מאות
