דעה אישית

17 שנים חיכה אביגדור ליברמן למערכת המשפט. במילים אחרות תינוק שנולד כאשר התחילה הפרשה התעורר הבוקר והלך לצו ראשון או שני בלשכת הגיוס. מישהו מסוגל

רק אמש עזבנו את כיכר מלכי ישראל לכיוון "סניור סנדוויץ'" שברחוב אבן גבירול, אחרי העצרת בעד השלום ונגד האלימות. רק אמש שמענו את רבין ופרס

מדד האמון של האזרחים במדינה ובמוסדות השלטון נמצא לדעתי בהתרסקות מוחלטת. המדינה מבטיחה לנו שלא תשחרר מחבלים עם דם על הידיים וכעבור שנים משחררת מחבלים

כולם מדברים על ברלין. בדיבור החדש על הירידה מהארץ, העיר הגרמנית הקוסמופוליטית שהפכה מגנט לישראלים היא הסמל. קל להבין מדוע: ראשית, העבר הטעון, בלשון המעטה,

אחוזי ההצבעה הנמוכים לרשויות המקומיות לא הפתיעו אותי. נבחרי הציבור מסרבים להפנים את העובדה הפשוטה שהעולם השתנה. הנתק בין נבחרי הציבור ברמה הארצית והמקומית הולך

לבי לבי על מבקרי המדינה לדורותיהם ובעיקר עלינו- הנתינים השקופים של המדינה האהובה שלנו. השבוע התפרסם דוח חמור נוסף של מבקר המדינה המגלה שבגלל חוסר

לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שהכלכלה שלנו בדרך לקיבינימט. הרוב המכריע של צעירינו הנהדרים אינם רוצים ללכלך את הידיים בעבודות יצרניות אלא מחפשים

בדרך כלל, יש לי דעה על כל נושא שבעולם. השבוע, כשהרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, נותרתי ללא מילים. הבטתי מהצד בתמיהה על הסיקור התקשורתי, אף

אני יכול להבין את הביקורת כלפי צעירים ישראלים שהם מלח הארץ האורזים את מיטלטליהם ובוחרים לגור בברלין, לונדון או ניו ג'רזי. אני גם יכול להבין