Drake-Summer Sixteen
בדומה לאדל, נדמה שלא משנה מה אוברי "דרייק" גרהאם יעשה או יקליט על רצועת אודיו (אפילו אין צור במוזיקה), הדבר ייהפך ללהיט מצעדים. לדרייק עצמו יש יותר קילומטראז' וניסיון מהגברת אדל אבל דרייק מתכבד בתארים דוגמת האמן (הזכר) היחיד שהגיע למעמד פלטינה בשנת 2015, שנה בה פני תרבות צריכת המוזיקה הלכו והפכו יותר ויותר דיגיטליים.
הפרוייקט הקודם של דרייק כאמן סולו משנה שעברה, זה שיצא בהפתעה וללא כל פרסום ובכל זאת מכר למעלה ממיליון עותקים(!) נתן לו סופית חותמת של אמן בעל מגע מידאס ובצעד נועז שבא כנראה לבחון את מידת גמישותו המקצועית. הוא חבר לפני פחות מחצי שנה לזמראפר פיוצ'ר והשניים הוציאו מיקסטייפ משותף שהכיל בעיקר נעימות מעולמו המוזיקלי של פיוצ'ר, שהוא אמן גרוע לטעמי אך הדור הצעיר הנוכחי ממש נהנים לשמוע אותו שר בספק מזרחית (אמריקאית) וספק ראפ וללא הרבה משפטים בהם כל מילה ומילה מובנת. דרייק עדיין הצליח להפיק את המיטב מהמאמץ וגם מיקסטייפ זה הגיע בבכורתו למקום הראשון בבילבורד האמריקאי ומאז גם זכה למעמד זהב.
כעת אותו דרייק ממציא מחדש את חוקי המשחק בכל הנוגע להגדרות הברורות של מה אלבום רשמי, מהו סינגל גמור ומאושר ומהם הגבולות שהוא צריך להציב לעצמו כדי שיוכל לשבור אותם באתגר הבא, אלבומו הרשמי הרביעי.
אם הסינגל הראשון מאותו אלבום, "Views from the 6" שמו אגב, היה ויראלי והגיע לכל פינה במדיה העולמית (הוטליין בלינג הממכר) ואפילו זכה לגירסה מקומית פרי ידם של נוי אלוש ונתי חסיד, אזי "Summer sixteen" אמור להצית אש טרם יציאת האלבום החדש באפריל הקרוב.
לא כך הדברים לפי כותב שורות אלה. דרייק לא נשמע שונה, מקורי או חדש על פני הפקה רדומה וחזרתית ברובה שלא סוחבת את האנרגיות שהוא מנסה להביא עם הרבה מילים, חצי שירה וחצי ראפ, בצורה שלא ממריאה למעוז חפצה. עד כדי כך התאכזבתי שכמעט ויתרתי על לשמוע את השיר עד סופו, אך לפחות קיבלתי נחמה בדמות ההפקה המשתנה בהמשך השיר ונעשית יותר חביבה ונעימה להאזנה הגם כאשר דרייק עצמו אינו משנה יחסית את סגנון הביצוע הטרחני וחסר המעוף. תמהיל זה יוצר עניין רב בעיני מאזינים והמעריצים הרבים שיש לאוברי (היהודי) ומביאה לו את ההצלחה מהגדולות שנראו לאמן בעשור האחרון. כך הוא הגיע למקום הראשון במצעד ההורדות של אייטיונס הישראלי ביום שיצא וכך גם הצליח למשל להביא לעיר שלו, טורונטו הקנדית, את משחק האולסטאר של ליגת האנ.בי.איי הפופולרית והנחשבת השבוע ולהעלות פעם נוספת את מידת השפעתו בתעשיית הבידור והספורט. איאלץ לחכות לאפריל כדי לשפוט האם "קיץ 16" היה מעידה חד פעמית או הצהרה על כיוון מסויים אליו הולך דרייק ביצירתו.
