אחרי שנולד עם שיתוק מוחין ופגיעה בגפיים התחתונות, ולאחר שהרופאים ניבאו כי לא יילך לעולם, לידור פרידמן ממודיעין סתר את כל התחזיות. כנגד כל הסיכויים, לא רק שהוא עמד והלך על רגליו, אלא שכיום הוא ספורטאי פראלימפי שהספיק לעלות על הפודיום באליפות אירופה ואליפות העולם בג'ודו.
פרידמן, בן 17 ממודיעין, מתאמן במועדון דרך הג'ודו המקומי, בהדרכת עידו ונעם אלקיים, ומשתמש כיום ברשתות החברתיות כדי להעלות את המודעות לאנשים עם צרכים מיוחדים, אבל גם מוצא את עצמו מתמודד עם הצדדים הפחות יפים של הרשתות והחיים עצמם, ומספר על מקרי בריונות ולעג שחווה בשל המוגבלות. עם זאת, במקום להסתגר הוא בחר להפוך חוויות אלו למנוף ליצירת שינוי חברתי, כאשר הוא מתראיין ומעלה תכנים ברשתות החברתיות כדי להיאבק ביחס החברה כלפי השונה ולדרוש תמיכה גדולה יותר מהמדינה בספורטאים עם צרכים מיוחדים.
"אובחנתי בגיל עשרה חודשים עם שיתוק מוחין המתבטא ברגליים ובהליכה", סיפר השבוע פרידמן למודיעין News, "הרופאים אמרו שאהיה בכיסא גלגלים כל החיים, ומהרגע הזה הוריי החליטו לצאת למלחמה חורצת גורלות, שכללה המון משאבים כספיים והמון אנרגיה. יחד עם שיקום וניתוח משנה חיים, הם נתנו לי את ההזדמנות ואת היכולת ללכת מחדש. את הניתוח בעמוד השדרה עברתי בגיל שש ואחריו עברתי שיקום של שנה בארצות הברית, עם הרבה פיזיותרפיה וכל מה שנדרש. כשחזרנו לארץ הגעתי למועדון הג'ודו של עידו ונועם אלקיים, שנתנו לי את ההזדמנות להרגיש שווה בין שווים ולהיות עם ילדים שאין להם בעיה ברגליים. זה בזכותם. הם נתנו לי את הדרייב שאני יכול ומסוגל".
אותו ניתוח שעבר בגיל צעיר אפשר לו אמנם ללכת, אבל המוגבלות עדיין קיימת. "לפני הניתוח הרגליים היו קורסות פנימה", הוא מסביר, "היום אני הולך ורץ. עדיין רואים את הבעיה ברגליים, אבל אני מנהל חיים מלאים למרות הבעיה. הרבה חושבים ששיתוק מוחין מתבטא בראש. אצלי זה מתבטא בהליכה ומבחינה קוגנטיבית אני תקין לחלוטין, וגם הרגליים הרבה יותר יציבות מבעבר".
כאמור, למרות גילו הצעיר הספיק פרידמן לרשום מספר הישגים מרשימים בזירה הבינלאומית. "אני מרגיש שאם אני שברתי מוסכמות, אז גם אחרים יכולים. אם אני הגעתי למה שהגעתי בזכות זה שאני לא מוותר, אז גם אחרים לא יכולים לוותר. זה מה שאני מראה ברשתות החברתיות. אני מראה איך אני מנהל חיים לצד הבעיה ברגליים ומעלה את המודעות. זה נושא שהרבה פעמים מטואטא מתחת לשטיח ואני, בתור מי שגם מתמודד עם זה וגם חווה לעג, מראה איך אני מתמודד כדי להעיר את החברה וכדי שנגדל בחברה טובה יותר. לכל אחד יש בעיה – אחד בלי רגל, אחד עם משקפיים, אחד שמן, אחד רזה – ואנחנו צריכים לשנות את הדפוס הזה שאנשים שיפוטיים כמעט לכל דבר, ואני נאבק במאבק הזה".
כאמור, בסרטונים שהוא משתף ברשתות החברתיות, בהן הוא חושף את המוגבלות, הוא נתקל גם בצדדים המכוערים של ההתנהלות האנושית. "סרטון בשידור חי שהעליתי התפוצץ אצלי ברשת", הוא מספר, "בסרטון אני מספר על הסיטואציה שעברתי ואומר 'היום זה אני, מחר זה מישהו אחר'. זכיתי גם לתגובות מאוד קשות על הסרטון. אנשים אמרו לי 'אמן יישרפו לך הרגליים', היה לעג כלפי ההליכה שלי. זה קורה גם כשאני הולך ברחוב. במקרה הזה זה היה בלייב, אבל זה קורה כל שני וחמישי".
אותן התנסויות, בחיים עצמם וברשתות, הובילו את פרידמן הצעיר לצאת למאבק. "אני עומד בראש הפירמידה, אני הקול של האנשים השקופים. אחרי כל סרטון שאני מעלה אנשים אומרים לי 'תודה שאתה מעלה את הנושאים האלה', כי אני יודע מה הם מרגישים. אני פיתחתי עור של פיל, אבל הגיע הזמן שדברים ישתנו כי אחרת יקרו פה דברים נוראיים. באותו יום, מול 500 איש בשידור חי, עניתי להם והעמדתי אותם במקום. אם זה לא מזעזע, אני לא יודע מה מזעזע. זה פוגש אותי גם ברחוב. חייבים לעקור את הבעיה מהשורש. אני לא אנוח ולא אשקוט עד שדברים יתחילו להשתנות".
איך נראות הסיטואציות האלו ברחוב?
"אני נתקל לפעמים בלעג ובהערות, במילים לא נעימות כמו 'אתה הולך עקום', ועוד דברים מהסוג הזה. אני עוד מוביל את המאבק הזה, אבל מה עושה ילד שלא מדבר על הדברים האלה? תחשבי כמה הם סובלים לבד. כמה פעמים שמענו על ילדים שלקחו את הדברים האלה למקרי קיצון? מלא פעמים. אם לא נעקור את הבעיה מהשורש ונתחיל לשים את הדבר הזה על המפה, יקרו דברים לא טובים. אני רוצה שיתייחסו אלי רגיל, לא שונה. לך יש אדידס ולי יש נייק, ככה אני רואה את זה. חוץ מבעיה ברגליים אין לי כלום. הבעיה ברגליים לא מגדירה את האופי שלי ואת מה שיש לי להציע לעולם. אם אני יכול לשבור מוסכמות בספורט אז אני יכול לשבור מוסמכות בעוד דברים בחיים".
אילו תגובות אתה מקבל?
"אנשים אומרים לי 'תודה רבה שאתה זועק את זעקותינו', הורים שולחים לי ילדים ואני אומר להם 'ברור שאני אמשיך, כי אני מדבר מדם לבי'. אני יודע מה הם עוברים כי עברתי את זה בדיוק. אמנם פיתחתי עור של פיל, אבל לפעמים זה חודר. אבל בסופו של דבר, את החיוך אף אחד לא ייקח ממני".
בעוד הוא ממשיך להתאמן וחולם על הישגים ספורטיביים נוספים, פונה פרידמן גם אל קהל הקוראים. "אני לא רוצה שירחמו עליי ואני לא מחפש רחמים. אני מחפש שינוי אמיתי בנושא. אם מכירים נושא לא נרתעים ממנו ולא מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח. ברור שתמיד יהיו אנשים שינסו להקניט, אבל צריך פה שינוי ואני לא מתכוון לעצור עד שהנושא הזה יתחיל להשתנות. אני מתכוון להילחם בזה ואם צריך להגיע לכנסת או לצאת לרחובות, אעשה כל מה שצריך לעשות. היום זה אני, מחר זה הבן שלכם. אני עובר לעג ושיפוט בלתי פוסקים בחברה, וכל זה בגלל שיש לי בעיה ברגליים. החברה חייבת להתחיל להשתנות, באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות? אני לא הייתי רוצה לחיות בעולם של שיפוט ולעג. שמענו הרבה על כל מיני חרמות ואירועים של התאבדויות חס וחלילה, אז האנשים הנורמטיביים, שהם בני אדם ולא חיות, צריכים לעצור את התופעה".
