השבוע הלך לעולמו בגיל 84 דב מרקו, תושב לפיד ואמן שפסליו מעטרים את היישוב. הוא נולד בשנת 1932 ברומניה, שם גם העביר עם בני משפחתו את תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. בגיל 15 עלה לארץ יחד עם זוגתו שרה.

כשהגיעו לארץ נקלטו דב ושרה בקיבוץ מעלה החמישה, שם עשו שנתיים במסגרת עליית הנוער. לאחר מכן יצאו להכשרה יחד עם קבוצת נערים בני גילם, איתם היו אמורים להקים קיבוץ חדש. התוכנית לא יצאה לפועל לאחר שרוב הגברים בקבוצה גויסו לצה"ל שעשה באותם ימים את צעדיו הראשונים. דב ושרה התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים. הבכור הוא היום פרופסור באוניברסיטת תל אביב, אחיו הוא פיזיותרפיסט והבת היא ביולוגית במכון וייצמן.

את רוב הקריירה שלו עשה מרקו בענף היהלומנות, שם ניהל עד לצאתו לפנסיה מפעל ליהלומים. לאחר היציאה לפנסיה נדבק בחיידק הפיסול.מספרת אלמנתו:  "הוא עבר מאבנים קטנות לאבנים גדולות. כשדב הפסיק לעבוד עזבנו את פתח תקווה ועברנו ללפיד. רצינו בית עם גינה כדי שדב יוכל לטפל בה ויהיה לו מה לעשות בפנסיה. כמה חודשים אחרי שהגענו לכאן הוא הכיר מורה לפיסול משילת בשם יורי מצקין ומאז לא הפסיק לפסל".

בעמוד הפייסבוק של היישוב לפיד חלקו השבוע שכניו של דב זכרונות ממנו וסיפרו כיצד אירח ברוחב לב את כל מי שבא וביקש לראות את פסליו הרבים. בין היתר אף הוצב בשנים האחרונות פסל גדול שלו בשם "האחווה" בבית התרבות החדש שנבנה ביישוב. "הוא היה מאוד גאה בפסלים שלו", מספרת שרה. "כיום אנחנו גרים בדיור מוגן בראשון לציון, כך שיכולנו להביא איתנו רק מעט מהפסלים שלו, אבל גם ככה כל הבית מלא בפסלים".

בתמונה דב מרקו בעבודה (צילום באדיבות המשפחה)