מגזין

אין עוד מדינה בעולם שכל מיליוני תושביה מתעוררים בבוקר ומחסירים פעימה. יוצאים מביתם ועל כל צעד ושעל שלהם מביטים שמאלה, ימינה ובעיקר אחורה כדי להיות

לאורך ההיסטוריה, אחד הסימנים הקבועים להתפוררותו של הסדר החברתי הוא כאשר הנשק עובר מידי כוחות הביטחון לידי אזרחים. חריגה לעניין זה היא ארה"ב, שם העניין

למקרה שלא הבנתם, מציאות החיים שנתניהו ומצביעי הימין בחרו עבורכם ועבור ילדיכם וילדיהם היא "ניהול הסיכסוך". מין ביטוי מכובס ודוחה למשפט שצריך להיות "אין לנו

יש לי בעיה עם ערביי ישראל ועם המנהיגים שלהם. בכל פעם שיש התפרצות אלימה בגדה המערבית הם מזכירים לכולנו לאיזה צד הם שייכים והחשש הוא

המבט ושפת הגוף של פוטין מפחידים לאללה. אי אפשר לקרוא אותו אבל המביט בו מבין מיד שאין מדובר באמא תרזה ולא בחתן פרס נובל לשלום.

לחבר  הכנסת  זחלקה – שלום. ולחברת  הכנסת  סתיו.  שלום  וברכה! כוותיק  של הכנסת אינני מתעניין כיום הרבה מהנעשה בכנסת. אך את הוויכוח שלכם ראיתי. התרשמתי

אחד ממוקדי העיצוב בבית הוא פינת האוכל. אם בעבר הבית שלנו היה מעוצב כך שפינות אוכל היו חלק בלתי נפרד מהמטבח, אזי שבמהלך השנים הן

לבקש סליחה בכל ימות השנה זו חוכמה לא קטנה. לבקש סליחה סמוך ליום הכיפורים זו גדולה של נפש האדם העושה זאת ולא מהשפה החוצה אלא

איזה כיף היה לנו השבוע עם הידיעה המרעישה על "סגירת המרחב האווירי מעל חתונתה של בר רפאלי". מי לא שלף קולמוס מחודד והפליא לחבוט בעשירים

עוד משחר ההיסטוריה, בני האדם תמיד התעניינו באירועים המתרחשים סביבם, כאשר זה במידה רבה ההבדל הבסיסי בינינו ובין בעלי החיים, החיים בניחותא תוך התרכזות בסביבתם