מבצע ״מגן וחץ״ הוא סבב נוסף של כיפופי ידיים באינספור סבבים שחווינו מול ארגוני הטרור ברצועת עזה. את המחיר האמיתי משלמים בעיקר תושבי שדרות ועוטף עזה, שמדי כמה חודשים נאלצים לרוץ בתוך שניות ספורות לממ״דים, או להתפנות למספר ימים מביתם צפונה, הרחק מטווח הטילים.
הלנצח נאכל חרב ונילחם על זכותנו לחיות בשקט ובשלום? נדמה שאין חדש תחת השמש הים תיכונית. הים הוא אותו ים והאויבים הם אותם אויבים, ובפועל אנחנו, לשמחתי, הצד החזק במאבק הזה. אבל לצערי אנחנו בפועל רק מנהלים את הסכסוך הזה, שאת סופו מי ישורנו.
האיום עלינו אינו רק מדרום, הוא עלול לפרוץ בכל רגע גם בחזיתות אחרות. אם לא בסבב הזה, הוא עלול להתרחש בעתיד. המציאות השבירה הזאת חייבת ללמד את כולנו שאין לנו את הפריווילגיה להיות מפוצלים ומסוכסכים בתוכנו. טילים שמשוגרים אלינו אינם מבחינים בין ימין ושמאל, חילוני או חרדי. גורל אחד שם אותנו כאן.
בסופו של יום, הפתרון מול עזה יהיה כלכלי. ראשי החמאס והג׳יהאד האיסלמי יודעים היטב שאין להם שום סיכוי להכריע אותנו. הם מנציחים את הסכסוך כי זו הפלטפורמה הקיומית שלהם. הם עובדים ומתפרנסים מטרור.
העזתים מאסו בחיי העוני שלהם ובשלטון ללא מיצרים של ארגוני הטרור באוכלוסייה האזרחית. גם הם מעוניינים לחיות בשקט ובשלווה ובביטחון קיומי ותעסוקתי. אלפי עזתים חוצים מדי יום את המעברים לישראל ומתפרנסים בכבוד. המדיניות הזאת היא הכיוון הנכון לשכנע את האוכלוסייה ברצועה שפנינו לשלום ולדו קיום.
