בגיל שש-עשרה איתי שנפס כבר שיחק בבוגרים של מכבי מכבים-רעות. ברשימת ההישגים שלו נמצאים עלייה היסטורית לליגת העל לנוער, לצד תואר ה-MVP וצלחת אליפות הישיבות התיכוניות עם לפיד מודיעין, כמו גם בגרות במתמטיקה בכיתה י'. עבודה קשה לא זרה לו. עכשיו הוא בליגת העל, בהפועל חולון, מתאמן אצל פרדרג קרוניץ' הסרבי. 2.05 לפי האיגוד, 2.02 לא כולל נעליים. עד התיכון הוא שיחק כדורסל בשביל הכיף. עם הכיף באה אהבה, ואם האהבה תתעורר ותיגע, היא תנצח.
"אני מתרגש מאד. מחמיא לי שבחולון מאמינים בי. בגלל שאני לומד בישיבה בחולון זה מאד נוח, ובסוף מדובר במועדון עם שם גדול בכדורסל הישראלי. זאת קפיצה מאד גדולה לליגת על, משהו שאני חולם עליו מגיל צעיר. חוויתי כדורסל בוגרים, אבל זה עולם אחר. הפיזיות, האינטנסיביות, לשם אני מכוון. אני מקווה להשתפר, להתנסות ברמות האלה, לצבור ניסיון בליגה הזאת ולחוות. חולון משחקים גם בליגת האלופות. זה מעמד מאד מיוחד, לנסוע עם הקבוצה לחו"ל, ולאט-לאט להתקדם, לנצל את ההזדמנויות ולעשות עוד קפיצת מדרגה".
את השנה שעברה סיים שנפס בטעם חמוץ-מתוק. מצד אחד, הוא עזב את חבל מודיעין באמצע העונה כדי להצטרף לאיחוד, רק כדי לרדת לליגה א' ולראות את האקסית חוגגת עלייה. מצד שני, הוא סיים מרדף של שלוש שנים אחרי ליגת העל לנוער וקיים את ההבטחה. מצד אחד, הכדורסלן השומר הגיע לבאר בנבחרות העתודה והנוער אבל לא זכה לשתות ממנה ונופה בדקה הארבעים, כשהכדור באוויר והבאזר ברקע, והיה לשחקן האחרון מהליגה הלאומית שנשאר לעמוד. מצד שני, הלקח נלמד. שנפס בא אל ההר, ועכשיו הוא בליגת העל. אבל לא רק. נמרוד כהן, מאמן האיחוד אשתקד, חתם ברמלה וידע מי הראשון שהוא מביא. אז אחרי ששיחק על כרטיס כפול אשתקד, כחריג גיל בקבוצת הנוער ובקבוצת הבוגרים, השנה הוא משווה ומעלה עם כרטיס כפול בליגת העל ובליגה הארצית.
"התוכנית היא להתאמן עם רמלה שתי יחידות ומשחק בשבוע, קצת פחות משאר הקבוצה, כדי באמת למצות את ההזדמנות בחולון, שם מתאמנים כל יום. יהיו לי המון אימונים, לפעמים גם אימונים כפולים. אבל אני מצפה לזה. אעשה מה שצריך כדי להשתפר".
למה רמלה?
"הייתה באמת, ברוך השם, המון התעניינות, גם בגלל, אני מניח, החשיפה שלי בנבחרות העתודה. הייתי מישהו שפחות היה מוכר, כי הייתי בנוער לאומית, שזה פחות מסוקר, ואז פתאום ראו אותי ועם ההזדמנות הזאת נפתחו לי דלתות ובחרתי באפשרות שהרגישה לי הטובה ביותר".
נמרוד פנה אליך?
"נמרוד פנה אליי כבר בתחילת הקיץ, 'אם אני אלך לאמן קבוצה, אני ארצה שתהיה אצלי'. יש לנו חיבור גם בפן המקצועי וגם האישי, והוא מלווה אותי בכדורסל הרבה שנים. הוא אמר לי, 'אני סומך עליך ואני רוצה שתהיה אצלי'. הוא מאד בא לקראתי ומאד עוזר. זאת אחת הסיבות שבחרתי ברמלה. השילוב הזה לא פשוט ויכולות להיות התנגשויות, ועל נמרוד אני סומך שהוא יעזור לי להתגבר על הקשיים".
מטרות לעונה הקרובה?
"קודם כל בארצית, לעשות קפיצת מדרגה. אם בסוף העונה האחרונה הרגשתי שאני מתחיל להיכנס לעניינים וקצת להכיר יותר את העולם הזה, אז השנה הייתי רוצה להתקדם בתרומה התקפית לצד התרומה ההגנתית, ששם כן הרגשתי יותר נוח. אני רוצה לעזור לקבוצה להשיג ניצחונות, להגיע לפלייאוף. בחולון אני מקווה למצות את ההזדמנויות. אם אני אקבל הזדמנות, לקחת אותה בשתי ידיים, ובעיקר ללמוד. לספוג כמה שיותר מהסביבה המקצועית, לצבור ניסיון ולהתקדם".
לעשות סגל נבחרת?
"יש בנבחרת שחקנים מצוינים, אני מאד אוהב את כולם. הייתה רמה גבוהה באימונים, תחרות אדירה. בסוף יש שחקנים, ואני חדש בעולם הזה, עם ניסיון של שלוש-ארבע שנים בנבחרות. קשה לנצח ניסיון. בעזרת השם, שנה הבאה אני אצליח".
איתי שנפס מציין רבים שליוו, כיוונו וסייעו לו לאורך הדרך. הוא לא רוצה להחמיץ אף אחד, מיונתן (ג'וני) אסרף, המאמן שלו בישיבת לפיד שקרא לו לחזור הביתה, למכבים, ולהתחיל לקחת את הכדורסל ברצינות, עבור ברן אשר, שלקח אותו כפרויקט ולו הוא זוקף את ההתקדמות המקצועית המשמעותית שלו, שלומי עמר, מאמן בוגרי מכבים שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בבוגרים למרות גילו הצעיר, נמרוד כהן וכלה בניב אנשטוק, הסוכן שלו, שחקן הפועל חולון בעבר, שסידר לו בינגו. מעל כולם, כמובן, המשפחה, האולטראס שלו, ובפרט אימא ואבא שתמכו וממשיכים לתמוך. האחרון אף מספק ניתוחים מקצועיים בארוחות ערב. "הדחיפה מהבית מטורפת. בלי זה היה לי קשה מאד".
איזה כדורסלן מהווה השראה בשבילך?
"תמיד נשאתי עיניים לדני אבדיה, כבר מהבר מצווה, שקיבלתי ממנו ברכה. אני עוקב אחריו כל השנים. מוסר העבודה שלו, קל להזדהות איתו כי הוא ישראלי. אני חושב שהוא מוכיח שאין לו גבולות. מה שאנשים חשבו כלא אפשרי, הוא הוכיח בעזרת רצון ועבודה קשה שאין כזה דבר לא אפשרי".
מה החלום שלך? תפליג.
"אני רוצה לנפץ את תקרת הזכוכית בתור אדם דתי. להראות שדתיים כן יכולים להגיע רחוק, למרות האתגרים, עם האמונה ואורח החיים הדתי. בליגת העל קודם כל, ואם זה להתקדם בצורה כלשהי לחו"ל, למכללות. להוכיח שזה כן יכול לקרות".
זה קורה, דווקא יש דוגמאות.
"היו בודדים. אני מכיר את תמיר גודמן אישית, גם הייתי אצלו במחנה כדורסל לפני כמה שנים, אבל הכמות לא גדולה. יש גם עוד מישהו, שהתאמן איתי בנבחרת, חיים גלגול, גם דתי, מארצות הברית, שחתם עכשיו במכללה. אבל העניין הוא שזה לא הרבה. בטח לא מספיק. גם בנבחרות הצעירות היו את רום סטולר בנבחרת הנוער וגם עכשיו, בקדטים, ניצן קליין. דתיים מצוינים בגילאים צעירים ואני מקווה שזה מבשר על מגמה. אני רוצה שילדים דתיים לא יפחדו לחלום בגדול. אין סיבה שלא נוכל להצטיין גם בזה, למרות המגבלה של השבת".
ואם תצטרך לשחק בשבת?
"כל עוד זה לא כרוך בחילול שבת אמיתי, וזה בא עם היתר מהרב שלי, רב שאני סומך עליו, אם זה מותר אז כן, אני אשחק. כשהתאמנתי בנבחרת, בהסתכלות קדימה, ובמחשבה שאני כן מסוגל לעשות את הסגל הסופי, עשיתי בירורים לפני האליפות, וכן דיברתי עם הרב שלי שנתן לי היתר לשחק בשבת, היתר פרטי שכרוך בהרבה מאד זהירות. בנסיבות הנכונות אני חושב שזה כן דבר שיכול להתאפשר".
