הרבה החלטות גורליות וקשות קיבל רפי סיטון ממודיעין כאיש שב"כ וסוכן מוסד שפעל במדינות זרות. אבל למה שציפה לו לפני שבועיים גם הוא לא התכונן.
רינה, אשתו של רפי, אושפזה במפתיע בגלל התכווצות כלי הנשימה ומצבה הידרדר במהירות. במהלך האישפוז התברר כי רק החדרת צינור לקנה הנשימה וחיבורה של רינה למכונת הנשמה, באופן קבוע ולשארית חייה, תציל אותה. סיטון, הלום צער, כינס את שלושת בניו וכולם יחד קיבלו החלטה קשה ואמיצה. הם ביקשו מהרופאים שלא יחברו את רינה למכונת ההנשמה. כעבור פחות מיממה נפטרה רינה.
"הרופאים אמרו לבני הבכור אבי 'תדע לך שרק מכונת הנשמה יכולה להאריך את חייה, אבל ברגע שמחברים אותה למכונה אי אפשר יהיה יותר לנתק אותה ממנה ומדובר בסבל בל ישוער, אז קח את זה בחשבון', מספר סיטון. "אבי קרא לי וסיפר מה קרה ואני אמרתי לו מיד שלא נחבר אותה למכונה. גם אבי הסכים ומיד קראנו גם לאודי ועופר וגם הם הסכימו לדעתי. חתמתי על הנייר והודענו לרופאים על ההחלטה שלנו לרופא. זה אמר לי 'אתה אדם אמיץ מאד'".
ביום ראשון שעבר הובאה רינה למנוחות בבית העלמין במודיעין כשמלווים אותה מאות מאנשי קהילת המודיעין, אנשי מוסד ושב"כ לשעבר, מזרחנים שעבדו עם רפי, בני משפחה וידידים רבים. רפי ורינה סיטון היו נשואים במשך 64 שנים, במהלך השנים בילו בני המשפחה שנים במדינות זרות באירופה ולא רק. רפי ידע שרינה היא זו שמחזיקה בפועל את הבית ובלוויה, בדברי הספדו, הדגיש שוב ושוב את חלקה הגדול בקריירה שלו, את התמסרותה לגידול הילדים.
רינה ורפי היו בני דודים שעלו לישראל מחאלב. על פגישתם בירושלים סיפר סיטון: "בתחילת שנות החמישים שירתתי במחנה אלנבי בירושלים. ידעתי שבעיר יש לי משפחה שלא ראיתי אותם שנים ארוכות מאז עלו לישראל. שבת אחת ביקשתי חופשה לחפש את דודתי. ידעתי שהיא גרה בשכונת רחביה. הלכתי לשכונה וחיפשתי, דפקתי על הדלתות ושאלתי היכן היא מתגוררת. פתחה לי את הדלת נערה צעירה. הבטתי בה ואמרתי לעצמי מיד 'זאת תהיה אשתי'. התברר שזו היתה בת דודתי רינה, אותה לא ראיתי מאז היתה ילדה קטנה בחאלב. כיון שהוצבתי ביחידת מודיעין בירושלים התגוררתי בבית דודתי ולבילויים לקולנוע ולבתי קפה הייתי לוקח את רינה. כעבור זמן מה אמרתי לה שאני רציני כלפיה והיא דחתה אותי וסירבה. אבל הייתי עקשן והמשכתי לחזר אחריה, עד שכעבור שנתיים, בשנת 1956, נישאנו וחודשיים אחרי החתונה פרצה מלחמת קדש".
(צילום פרטי)
