שבעה חודשים לאחר שהקים את "חפ"ק מודיעין", קהילה ייעודית לתושבי העיר פצועי המלחמה, שואף כעת אבי אור להסדיר את פעילות המיזם ולנסות לזכות בהקצאת מבנה מתאים מהעירייה.
השבוע סיפר אור כי עד כה הצטרפו לקהילה שלו כ-350 חברים תושבי העיר והסביבה, שקיימו עשרות מפגשים, סדנאות ופעילויות, והכל במטרה להחזיר את הפצועים לשגרת חיים בריאה.
כזכור, לפני כחודש פורסם במודיעין News כי בעירייה מתכוונים להוציא קול קורא לעמותות שיפעלו במבנה בו שכן תיכון ברנקו וייס ברעות, במטרה לייצר בו מרכז חוסן טיפולי למשוחררים ונפגעי המלחמה. "מבחינתנו", אומר אור, "זוהי השתקפות מלאה לפעילות ולשאיפות שלנו, והזדמנות להקים מרכז צמיחה מתאים והולם לפצועי העיר והאזור, מקום מכובד שיאפשר להרחיב את פעילות השיקום והצמיחה ולהעניק מענה אמיתי. לכן, כבר עכשיו אנחנו מחפשים בעלי עסקים, אנשי מקצוע ומתנדבים שרוצים לקחת חלק בחזון ולהיות שותפים לדרך".
במקביל לתחילת תהליך רישום ברשם העמותות, מחפשים אור ושותפיו לעשייה פסיכולוגים, מטפלים רגשיים, מטפלים בטראומה, מטפלים באמנות, מדריכי ספורט, מאמני כושר, מרצים, מנטורים, אמנים, יוצרים ועוד. "אנחנו רואים בשותפות ובתמיכה של הקהילה המקומית חלק משמעותי במסע הזה. זה לא רק שיקום הפצועים בעיר, זה גם בניית עתיד טוב יותר עבור החברה הישראלית כולה. הקהילה הזו נבנית על ידי פצועים למען פצועים".
עוד סיפר השבוע אור כי עד כה, למרות פגישות עם מספר גורמים, פעילות המיזם לא זוכה לתקצוב. "אנחנו לא מקבלים תמיכה או תקציב משום גורם, לא עירייה ולא ארגון נכי צה"ל, ואנחנו פשוט חייבים את זה. בינתיים אנחנו פועלים בשלוחה לא פעילה של ארגון נכי צה"ל, שנמצאת בגן ילדים לשעבר ושיכול להכיל כ-20 איש. מאז שהקמנו את הקבוצה אנחנו מקיימים הרבה פעילויות וסדנאות. היה לנו ערב שעסק במיצוי זכויות והתחלנו בקורס לאנגלית לחבר'ה של הקהילה. אנחנו מתחילים להניע את הדברים, אבל הכל זה תקציבים ומקום ואין לנו את הדברים האלה".
על 350 הפצועים שכבר הצטרפו למיזם, מבין כ-500 במודיעין והסביבה, מספר אור כי "יש אצלנו בקבוצה פציעות מכל הסוגים ופצועים מכל המינים. יש לנו קבוצת נשים עם 37 משתתפות בגילי 21 עד 40, יש לנו פצועים מכל התפקידים, מהבור בקריה ועד הימ"מניק שנפצע ב-7 באוקטובר. יש לנו הכל מהכל. אלה דברים שחייבים לקבל מענה פה בקהילה, כי ברגע שתתחיל להתפרץ פוסט טראומה אמיתית לא יידעו מה לעשות. לכן חשוב לטפל בזה לפני שזה יתפרץ. כרגע אין שום מענה אז אנחנו מנסים לעשות בכוחות עצמנו. אני בטוח שכולם רוצים לעזור, אבל זה לא יוצא, אף אחד לא מעוניין לשים פה כסף. הייתי בקשר עם כולם, אבל עד עכשיו לא קרה כלום".
אז מה הלאה?
"אנחנו צריכים את החשיפה ואת התמיכה של הקהילה. כרגע אנחנו מוציאים מהכיס שלנו וזה ממש קשה. אנחנו חייבים מקום יותר גדול. ברגע שנהיה עמותה נוכל לגייס כספים, אבל עדיין אנחנו צריכים את התמיכה של העירייה ושל ארגון נכי צה"ל, וגם נקבל הכרה רשמית ונוכל להתקדם. זה לא בשמים, רק תנו לנו את התמיכה והמקום".
