יממה לפני ערב ט' באב נחשף עם ישראל לסרטון הפיגולים של נתניהו וחבר מרעיו בו, באמצעות AI, נראה אייזנקוט (השם ייקום את אלה שפגעו ברגשותיו) רץ לזרועותיו של בחור צעיר שדומה באופן מפתיע לבנו גל שנהרג במלחמה. ואז, במקום לחבק את בנו, מחבק אייזנקוט בסרטון הזוועה את מנסור עבאס.
המוח המפלצתי שהגה את רעיון הסרטון הזה, ובעיקר מי שאישר אותו להפצה ברשתות החברתיות (ניחשתם נכון), בחרו להפיץ אותו בהיקפים של מיליונים יממה לפני ט' באב, מועד חורבן הבית, הערב שבו עם ישראל מתאבל על החורבן.
תשעה באב אמור להיות יום של התבוננות בשאלות של אחדות, זהות, אחריות ועתיד העם היהודי, במיוחד בימים אלה שבהם העם היהודי בתפוצות והעם היושב בציון נמצאים במקום הכי נמוך שבו היו מאז השואה ומאז הקמת המדינה. ימים שעצם קיומנו כאן מוטל בספק ומכל עבר צרים עלינו אוייבים המבקשים להכחיד אותנו.
הסרטון על אייזנקוט אינו אפילו מניפולציה רגשית. הוא רוע טהור לשמו. הוא נמצא בקטגוריה מיוחדת של רוע. רוע שבו בן אנוש לא מצליח להבין רוצח המונים, מחבל שאונס ואחר כך רוצח, אנשים עם לב של אבן ומוח של שטן.
ולכל האירוע הזה יש אחראי. יש ראש. יש מי שנתן את ההוראה, אם במילים או בהנהון ראש, כי הרי הוא לא משאיר עקבות והוא אלוף העולם בלברוח כשמנציחים אותו עושה זוועות. הוא יותר חמקן ממטוס 35-F
והכי מדהים שהעומד בראש (עד 27 באוקטובר) יחד עם חבורת הגמדים המקיפה אותו (כולל דיכטר, קיש, ברקת ושאר הלקקנים), אינם מוציאים הברה אחת של גינוי על הפצת סרטון שפוגע בציפור נפשו של העם הזה, ובכל נימי הנפש של רבבות המשפחות השכולות החיות בתוכנו.
תשעה באב לא עושה קמצוץ של רושם על מי שעומד בראש המדינה, שככל שהדבר תלוי בו, ובעיתוי ומקום אחר, היה מעדיף על פני הצום לזכר החורבן לפרק שרימפס במדינה זרה. לאיש הזה אין דבר וחצי דבר עם יהדות. הוא מעולם לא שכח להיות יהודי, כי הוא מעולם לא התנהג כיהודי. והאיש הזה עומד בראשה של קואליציה מוקפת במיליוני חרדים, דתיים ותלמידי ישיבות. זה האבסורד בהתגלמותו.
ולכל החבורה הזאת אין אלוהים. אין קווים אדומים. אין לב ואין אמונה.
