שלוש שנים לאחר שירה למוות בבנו המאומץ, נידון לאחרונה שי בלום ממכבים ל-10 שנות מאסר בלבד, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת ולא ברצח.
כזכור, הבן המאומץ, עומרי, אומץ על ידי בלום ורעייתו כאשר היה בן שנה, ולאחר מכן התברר כי הוא סובל מסינדרום אלכוהול עוברי ונמצא אל הרצף האוטיסטי. הבן התגורר בשנים האחרונות לחייו בהוסטל במבשרת ציון, אולם סבל מקשיים מורכבים והתנהגויות אלימות. שבוע לפני האירוע הגיש בלום תלונה במשטרה נגד בנו, לאחר שזה איים עליו כי "יסגור איתו חשבון".
ביום האירוע, לאחר שהבן עזב פעם נוספת את ההוסטל ואותר על ידי המשטרה בדרך לאילת, הוא הובא לבית המשפחה במכבים על ידי שוטרת. לאחר מכן ביקש ממנו בלום לצאת עימו לחורשה הסמוכה לבית המשפחה, כשהוא נושא עימו אקדח שהחזיק ברישיון, ואילו הבן נשא עימו סכין מתקפלת.
על פי פסק הדין, בשלב מסוים בשיחה החל הבן להשמיע איומים כלפי האב, ואף שלף את הסכין והתקרב אליו בתנועת תקיפה. בשלב זה בלום שולף את אקדחו, אולם הבן המשיך להתקדם. בתגובה ירה בו בלום תשע יריות מטווח קצר, שהובילו למותו המיידי, ולאחר מכן נטל את הסכין ודקר את גופת הבן פעמיים, ואף הותיר את הסכין נעוצה בליבו.
בגזר הדין כתבו שופטי בית המשפט המחוזי בלוד כי זירת האירוע העלתה "תחושת מועקה קשה העולה בליבו של כל בן אנוש". את ההחלטה שלא להרשיע את בלום בעבירת רצח, הסבירו כי היא נובעת מכך שהאירוע התרחש בנסיבות של "קרבה לסייג ההגנה העצמית". על פי בית המשפט, חמישה מתוך ששת התנאים להתגבשות טענת הגנת עצמית התקיימו במקרה זה, מלבד החריגה מדרישת המידתיות כאשר בלום ביצע שימוש עודף בכוח כאשר ירה בבנו תשע פעמים.
עוד הוסיפו השופטים כי שיקול מרכזי נוסף בקבלת הסדר הטיעון נבע ממצבו הרפואי המורכב של בלום, שאף השפיע על התנהלותו באותו רגע דרמטי. בלום סובל בשנים האחרונות מדלקת קרום המוח אוטואימונית כרונית, הגורמת לדלדול ברקמת המוח וירידה של כשליש ממשקל גופו, לצד פגיעה קוגניטיבית משמעותית. חוות דעת רפואיות שהוצגו הראו כי המחלה פגעה באזורי מוח האחראים על קבלת החלטות מהירה במצבי לחץ, מה שהשפיע על תפקודו ותגובותיו של בלום באותו רגע.
במסגרת הטיעונים לעונש הוגשה לבית המשפט הצהרתה של פרופסור גליה בלום, האם המאמצת, לפיה בעלה טיפל בעומרי במסירות במשך 22 שנים, ואף ויתר על עבודתו כדי לשהות בבית לצדו. מנגד, אימו הביולוגית של עומרי הביעה מחאה חריפה על העונש שנגזר על בלום, וטענה כי הוא אינו משקף את חומרת המעשים.
