יום שני בערב, שבע וחצי. ערן חרמוני, יו"ר סניף המחנה הציוני במודיעין, עדיין מתרוצץ ומכין את "הביקור הנשיאותי" של יצחק הרצוג, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' בסניף המנומנם של מודיעין ברחוב אחלמה.

השולחנות כוסו במפות נייר חד פעמיות, בקבוקי קולה, וופלים ומיחם מים רותחים לקפה עמדו מוכנים לקבל את חברי המפלגה. אט אט החלו להגיע החברים, רובם הם ה"סניורים", פנסיונרים שלצידם גם כמה צעירים מה"דם החדש" של המפלגה. מאבטח משועמם, שהמתין להרצוג באולם ואולי חשב שייתקל בהמון אוהדים משולהבים, הכין לעצמו כוס קפה. ענבר אדמון, יו"ר המשמרת הצעירה של המפלגה בעיר, תלתה דגל ישראל מאחורי שולחן הנשיאות כשחרמוני ממלא צלחות פלסטיק בוופלים.

"היום יש לי יום הולדת וכל היום עסקתי בניקוי תריסים וחלונות בבית", הפטיר חרמוני כשהוא מסדר את צלחות הפלסטיק על השולחנות. השעה כבר שמונה וליד הכניסה המולה קטנה, כשעמיר פרץ מגיע ראשון. "הרצוג הגיע כבר?" הוא שואל את המאבטח. זה משיב בשלילה ופרץ נכנס לאולם החצי ריק. "מה עכשיו. הוא יחכה עוד הרבה?", תוהה אחת מעוזרותיו של פרץ. אנשי המפלגה מרגיעים אותה: "הרצוג באירוע אחר ועוד מעט יגיע".

אמנות משיכת הזמן

אבל מסתבר שלוח הזמנים של המנהיגים לא עובד בתיזמון שוויצרי. הרצוג הגיע עשרים דקות אחרי פרץ, דיבר עשר דקות ויצא לאירוע אחר. רבע שעה אחרי שהרצוג עזב הגיעה שלי יחימוביץ' לאירוע. אבל כולם מדברים על "אחדות ושיתוף פעולה".

עדיין קודם לכן, לפני שהרצוג הגיע, ניסה חרמוני למשוך זמן בשפת הכדורגל. הוא דיבר, בירך, שיבח וקילס. קהל שומעיו שתה קפה, לעס עוד בייגל וחרמוני העביר את המיקרופון לענבר אדמון מהמשמרת הצעירה שסיפרה בהתרגשות גדולה על האירוע שחוותה במוצאי שבת בבית קולנוע בעיר כשבהקרנת סצינה אלימה שבה מכים אנשים, התפרץ אחד הצופים וצעק "ככה צריך לעשות לכל השמאלנים" (ידיעה בעמוד 26).

חרמוני כבר לא ידע למי לתת את המיקרופון בהמתנה להרצוג, אבל אז הוא הגיע. גם חג הפסח המתקרב לא הצליח להסתיר את העובדה שהרצוג נראה מודאג בימים אלה. בכל זאת – הוא נמצא עכשיו "על הגריל": גם של חוקרי המשטרה וגם של בכירי מפלגתו, שמשחרים לטרף.

שלושה מכובדים הוזמנו להרמת הכוסית – הרצוג, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ'. שלושה יו"רים של המפלגה בעבר ובהווה, שאליהם הצטרף גם אלדד יניב – הכח העולה במפלגה. כל הארבעה אמורים לסחוף את הציבור במודיעין, אבל הבחירות עדיין רחוקות ואיום על שלטון הליכוד עדיין לא נראה באופק.

נזכרתי – יש אזכרה לאבא

הרצוג מחייך, לוחץ ידיים וחרמוני מציג את "יו"ר המפלגה" ונותן לו את המיקרופון. יו"ר המחנה הציוני מתייחס לחדשות הטריות – הפיגוע בירושלים. הוא מחזק את חיילי צה"ל, מדבר על המנהרה בעזה שדבר גילוייה התפרסם באותו יום ומנפק את המשפט הקולע "כשיש מנהרה – אין הרתעה".

אחר כך הוא ממשיך בנושאים חברתיים. מדבר על "הדגלים שהמפלגה נושאת" ומציין במיוחד ש"אנו נושאים בגאון הרבה דגלים. של צדק חברתי ושל הדמוקרטיה ושל חירויות הפרט ושמירה על מגילת העצמאות וכמובן על ביטחון ישראל".

אבל מעל הכל הרצוג מתרפק על זכרונות העבר: "אם נדע להתלכד ביחד ואם נפסיק להתלונן על עצמנו, יש לנו כוח עצום. אנחנו הכח הפוליטי השני בגודלו במדינה, עם עשרים וארבעה מנדטים. זה כוח פוליטי עצום שנלחם כל היום ואחרים רוצים לשתות לנו את הכבד ואת הדם ולחגוג על זה. אם נדע להתלכד נגיע רחוק יותר. היינו כמטחווי קשת מהשלטון לפני שנה ואם רק נאמין נכבוש את השלטון".

אני מחכה לפרץ מחיאות כפיים וקריאות, אבל עשרות חברי המפלגה יושבים בשקט. הרצוג מבין שחגיגה כבר לא תהיה כאן וממהר "לחתוך": "יש אזכרה בבית כנסת לאבי ז"ל, אני חייב לזוז".

יחימוביץ' עדיין לא נראית באופק וחרמוני מציג את עמיר פרץ: "שר הביטחון לשעבר ומי שאחראי להולדתה של כיפת ברזל. יו"ר המפלגה לשעבר, מזכ"ל ההסתדרות לשעבר…".

היי, זו שלי

הרצוג כבר ליד האוטו ואני מתקרב אליו לשיחה אישית, המבוססת על היכרות רבת שנים. "כבר אמרתי הכל", הוא פולט. "מה אתה רוצה שאגיד?" ניכר עליו שלא נוח לו לדבר. אני לוחץ קצת והיו"ר המצוי בחקירה ניאות לפתוח מעט את הקלפים.

"מהרגע שהראשון שהודלף עניין הבדיקה שלי אמרתי שאתייצב בכל מקום שאדרש ואמסור את גירסתי, בצורה מסודרת. אני סומך על גורמי אכיפת החוק, על המשטרה ועל הפרקליטות, שנהגו בצורה מכובדת וראויה בכל מה שקשור לבדיקה. אני אומר לכל אלה שמודאגים במפלגה: אל תדאגו. תפסיקו לדאוג. בסופו של דבר יתברר כי כל הטענות שהועלו כלפי יופרכו. המבחן שלנו הוא שנדע לעבוד ולהיות מלוכדים. להיות ביחד ולעמוד איתן וכך נעבור את התקופה בצורה בוטחת". 

הוא מחפש משהו בתא המטען של הרכב, נכנס אליו עם עוזריו ומפליג לדרכו. בדרך למכוניתי,  על המדרכה ממול, אני רואה את שלי יחימוביץ' עם העוזרת הפרלמנטרית שלה. "הו, יופי שאתה כאן", היא אומרת. "תגיד, איפה הכניסה לסניף שלנו?". אני מסביר לך מהיכן נכנסים ומציין: "רק שתדעי שהרצוג כבר עזב". מדוע חייכה לשמע הדברים אני יכול רק לשער.

בתמונה: הרצוג, פרץ והכוח העולה אלדד יניב, השבוע במודיעין (צילום: יהודה גולן)