אחרי שחנכה דורות של ילדים במודיעין כגננת ותיקה, הגיע לחייה של מיכל ארזון הטוויסט בעלילה לאחר שבעלה חלה בטרשת נפוצה. מתוך אותה בשורת איוב צמח מופע חדש שהיא משיקה, לאחר שבעקבות מחלה בעלה אף שינתה את עיסוקה ולמדה פסיכודרמה.
"אני לא באה לספר את סיפורי", אומרת ארזון, "אני באה לשתף ולהתחבר לאנשים, שכמובן מתמודדים עם משהו אחר אבל יש גם הרבה מן המשותף. לנרמל ולא להיות לבד עם תחושות קשות וכאב, ולמצוא יחד את הכוחות שבנו".
על מצבו של בעלה היא מספרת כי הוא הלך והידרדר, כך שהם נאלצו להכניס לביתם מטפל שחי איתם. "לצד זה", היא אומרת, "אני ממשיכה ולא מוותרת גם עליי. אני שחקנית בתיאטרון פלייבק, עובדת, רוקדת, מבינה שעליי לתת גם לעצמי בכדי שאוכל לתת לבית ולמשפחה את השמחה ולשמור על כולם. הכוח שלי הוא הרצון לשמור על הספונטניות, המשחק והשמחה. בעצם, היכולת לשמר את 'מיכל הילדה' בתוכי ולצמוח ממנה בחיוך. וזה מה שאני מעבירה גם בהרצאה".
על הרגע בו התהפכו החיים היא מספרת: "כשבעלי, שעסק בלוחמה בטרור, קיבל את התשובה מהמרפאה, התהפכו לנו החיים. טרשת נפוצה גורמת לשיבוש במסרים העצביים ולפגיעה בשיווי המשקל, בראייה ובגפיים, וגורמת לעייפות קשה ועוד. אצל אנשים שונים היא באה לידי באופן שונה, אבל כשהיא מתפרצת ומתקדמת היא מערערת הכל".
במה זה כרוך?
"ריצות אינסופיות לבתי חולים כדי להבין מה קרה ומה השתבש, התייעצויות, תרופות חדשות שמבטיחות המון וניסויים רבים. מרוץ אינסופי לעצור את ההידרדרות. כל יציאה מהבית הופכת לקושי אמיתי, ועד שכבר יוצאים אז מגלים שבחנייה המיועדת לרכב נכה גדול עם מעלון חונה רכב קטן. לפעמים לציבור פשוט קשה לצאת מהמקום המוכר והקבוע ולשנות מעט בכדי שלאחר יהיה קל יותר. זה לא מרוע לב, זה קורה בגלל חוסר מודעות".
חודש מאי הוא חודש המודעות למחלת הטרשת הנפוצה. "החלטתי לצאת לאור עם מופע אישי שבו אני מרצה, מציגה, רוקדת את התחושות, הקשיים והלבטים, ודרך ההתמודדות המיוחדת לי אני מעלה את המקומות הכואבים, החרדה, התסכול לצד הומור, קלילות וחיבור לילדה שהייתי. אני נותנת מבט חדש ומפתיע לדרך התמודדות עם קשיים בכלל, ולא חוששת להניח גם את הכאב, החרדות והאובדן על החיים שציפיתי ורציתי.
ואיך התגובות עד עכשיו?
"אנשים באים אליי, מחבקים ומשתפים מהכאב שלהם. כל אחד עובר משבר ולכל אחד ישנה התמודדות. ניתנת להם הזדמנות להזדהות ולהבין שיש מקום לכאב ולחרדה, ולצידה יש גם אפשרות להמשיך הלאה ולדבוק בחיים. ישנם שבאים לעודד אותי ויש כאלו שיוצאים מעודדים ומחוזקים, אבל אף אחד לא נשאר אדיש".
לפני סיום היא מדגישה כי המסר העיקרי שלה לצופים הוא "לא להישאר במקום שנוח להם, אלא לשנות ולהשתנות כדי שלמישהו אחר יהיה יותר קל. הדבר השני שאני מדברת עליו הוא שמחת החיים, איך אני שומרת על שמחה ויצירתיות לצד ההתמודדות עם הקושי הגדול. והודיה על כל מה שיש, כי יש לי המון בחיים".
