אם היו אומרים לכם לפני כ-24 שנים, כאשר אריה דרעי הורשע בשוחד ונידון לשלוש שנות מאסר, שבעתיד הוא יכהן כשר ביטחון או שר האוצר של מדינת ישראל, האם הייתם מאמינים? כמעט אותו דבר לגבי בצלאל סמוטריץ', שנעצר על ידי השב"כ ב-2005, ועוד לא אמרנו חצי מילה על איתמר בן גביר, שלדבריו הוגשו נגדו 53 כתבי אישום והוא הורשע בשמונה מהם על עבירות פליליות.

רוצה לומר שבפוליטיקה שלנו אנחנו באמת אף פעם איננו יכולים לדמיין מה יקרה בפועל. על פי ההנחה הזאת יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין ז"ל, עוד עלול להיות יום אחד הרב הראשי לישראל.

העובדות שציינתי לגבי דרעי, סמוטריץ' ובן גביר אינן מפריעות כלל למי שעומד למנות אותם לתפקידים בכירים ויכהן בימים הקרובים כראש ממשלה, הנמצא בעיצומו של משפט על קבלת שוחד וכו'.

די בתמונת המציאות ההזויה הזאת כדי להבין איזו דרך עשינו מאז הערכים להם הטיפו בן גוריון ואלה שבאו אחריו, לבין מציאות חיינו העכשווית. האם מישהו זקוק להוכחה נוספת שכמעט בלי להרגיש אנחנו קרובים מאוד לימים שבהם כסדום היינו ולעמורה דמינו? ועוד לא הוצאנו מילה על פסקת ההתגברות וההשלכות שלה על רף הכניסה של אזרחים לחיים הציבוריים. מה שאומר שכל זב חוטם ומצורע ובעל עבר פלילי או עתיד פלילי יוכלו "להחליט עלינו".

הממשלה החדשה טרם התגבשה וכבר עתה ברור כמעט לחלוטין שהחוק הנורווגי לא ידע עדנה כזאת. לפחות 7 מועמדים מהליכוד, עד המקום ה-39 וכולל, בדרך לפרלמנט שלנו, ועוד אחרים ממפלגות שירכיבו את הממשלה העצומה המתהווה. כמה זה יעלה לנו? מיליונים. אבל מי סופר. את החשבון הם יגישו לנו ואנחנו נשלם כמו עבדים נרצעים הכורעים תחת נטל ההתייקרויות מכל הכיוונים והחזיתות.

אין ספק שיש לכבד את תוצאות הבחירות, גם אם באכזבה ומורת רוח. זו הדמוקרטיה בתפארתה, אבל אין ספק שיש לה לדמוקרטיה גם פנים מסוכנות, ועדיין היא עדיפה על כל צורת שלטון אחרת.