הררי מילים נכתבו לאורך העשורים האחרונים על מחלת הסרטן, על סוגיה השונים, אבל מסתבר שיש גם שיח חדש בעניין. תכירו את "פוגשי הסרטן" במקום "חולי סרטן", ואת "חדר הכושר של הסרטן" במקום "ההתמודדות עם המחלה".

ביטויים חדשים אלו מגיעים מבית היוצר של עמותת תעצומות, התומכת ב"פוגשי הסרטן" ובני משפחותיהם, שתקיים בתחילת יוני ערב התרמה חגיגי בחוות פרויקט נערי האור ברשפון.

תעצומות היא עמותה ללא כוונות רווח שהוקמה בשנת 2012, ביוזמתה של רות רואי וינשטיין, מתוך ידיעה, המבוססת לדבריה על מחקר רב שנים, כי בגופנו טמונות יכולות ריפוי. על פי התיאוריה, ברגע בו האדם מודע אל אותן יכולות ריפוי, הוא לוקח אחריות ופועל כדי להביאן לידי ביטוי. היות וכך, בעמותה מספקים למתמודדים עם המחלה ובני משפחתם תמיכה וליווי בתחום הרפואה האלטרנטיבית, בשילוב כמובן עם הרפואה הקונבנציונלית.

רואה החשבון שגילה את עולם הרוח

מי שהסתייע רבות בשירותי העמותה הוא משה הרפז, בן 69, תושב מכבים משנת 1989, שחלה בסרטן לפני כמה שנים ובעקבות זאת הכיר את העמותה.

הרפז מספר כי מעולם לא היה מאמין גדול בטיפולים אלטרנטיביים, וגם כשהתבשר על המחלה האמין שצריך להילחם בה בטיפולים הקונבנציונליים בלבד. "לפני כשנתיים וחצי גיליתי שפגשתי את הסרטן", סיפר הרפז השבוע, "עד אז חשבתי שאני האיש הכי בריא בעולם. הייתי בכושר, אכלתי טוב, לא הייתי שמן. הכל היה טוב ופתאום, ביום בהיר אחד, גיליתי שחליתי בסרטן די אלים שהתמקם לי באף.  הקונוטציה הראשונית של סרטן היא מוות, ולא ידעתי איך מתמודדים עם זה. אני בא מעולם של ראיית חשבון, הכי חומרי שיש. אשתי, ללי, היא מורה ליוגה, והיא יותר רוחנית ממני. היא אמרה לי שהיא שמעה על עמותה שנקראת תעצומות ושווה לדבר איתם".

המגע הראשוני של הרפז עם העמותה, והעולם החדש שהביאה לחייו, היה מול המנכ"לית רואי וינשטיין. "רות היא אישה מדהימה. היא ישר חיבקה אותנו ואמרה לנו 'בואו'. יש להם דרכים נוספות להתמודד שלא מתנגשות עם הדרכים הקונבנציונליות. היא פתחה לי המון דלתות להכיר אנשים שהרפואה כבר הספידה אותם והרימה ידיים".

הרפז בחר להמשיך בטיפול הקונבנציונלי, לצד התמיכה של עמותת תעצומות. "עברתי שני ניתוחים לא פשוטים. בתקופה הזאת נרשמתי לסדנה דרך תעצומות שהעבירו אותה שני רופאים, ושם קיבלתי המון כלים להתמודד. כשהגעתי לניתוחים הרגשתי שאני מגיע חזק.  אחרי שני ניתוחים עשו לי הקרנות. הכינו אותי למשהו נורא, הפגישו אותי עם צוות שלם – דיאטנית, אחות, עובדת סוציאלית – ומה שחזר אצל כולם זה שזה הולך להיות נורא ואיום. הכינו אותי ל-30 הקרנות שיהיו גיהנום. היו לי הרבה שיחות עם הפסיכולוג שהפגישו אותי איתו. הוא אמר לי שזה הולך להיות נורא ושאני צריך להיות מוכן. היו לי הרבה ויכוחים איתו כי לא הבנתי למה הם לא נותנים תקווה לאנשים. בכל התקופה  הזאת המשכתי לעבוד בבוקר ובצהריים הייתי נוסע להקרנות. המשכתי כרגיל, למרות שזה לא היה פשוט, ואחרי שהכל נגמר באתי לפסיכולוג לישיבת סיכום. אז הוא אמר לי: 'אני עובד הרבה שנים וראיתי הרבה מקרים, כולם על הפנים. המקרה היחיד שהתמודד עם זה כמו שצריך זה אתה'.  הייתי בהלם. אותי זה שכנע בכוח של תעצומות. הם נתנו לנו המון כלים להתמודד".

לפני כשנתיים סיים הרפז את ההקרנות ומאז הוא חי חיים רגילים לגמרי, בלי תרופות ובלי תופעות לוואי של המחלה. "אני מרגיש מאוד מחויב לתעצומות", הוא אומר, "הם נתנו לי כלים וכוחות. המפגש עם הסרטן היה מאוד טראומטי עבורי ואני לא יודע איך הייתי מתמודד בלי תעצומות. יש שם הרבה אנשים טובים, כולם בהתנדבות, כולם רוצים לעזור".

חמשת ה-ת'

כאמור, את העמותה הקימה רותי רואי וינשטיין, וגם במקרה שלה הצעד הגיע בעקבות סיפורה האישי. כל זה החל לקרות לאחר שבעלה נפטר מסרטן, לאחר סבל רב, כאשר שנה לאחר מכן גם היא קיבלה את האבחנה כי חלתה במחלה. הדרך שלה להתמודדות, שכללה שלל מטפלים ושיטות טיפול אלטרנטיביות, הביאו להקמת העמותה.

"הטריגר להקמת העמותה היה הבעל שלי, שנפטר מסרטן לפני 19 שנה בסבל מאוד גדול ועם המון  טיפולים", מספרת רואי וינשטיין. "מהבחור הכי בריא הוא נהיה הכי חולה. הוא היה בן 51 במותו. שנה אחרי זה אני חליתי בסרטן שד והחלטתי לחפש דרכים נוספות. ויתרתי על הכימותרפיה ועל ההקרנות. אני מדגישה שזה לא אומר כלום על אחרים, זה מה שהיה נכון לי. התחלתי לחפש דרכים אחרות. פגשתי את פרופ' גרשם זיצ'ק, רופא, חוקר סרטן ופתולוג. הוא היה המנטור הראשי שלי וליווה אותי, וככה התחלתי את הדרך שלי. נסעתי לכל מיני מסעות בעולם, עברתי הרבה ריטריטים, שתיקות, תזונה מאוד קיצונית וכל מיני דרכים חלופיות, ועד היום הזה, נכון לשעה זאת, אני בריאה".

מתוך המסעות האלה שעברה נולד הרעיון לעמותה. "נסעתי בעולם בעיקר כדי לחפש שקט ואת המקור לכל הדבר הזה", היא מספרת, "וכשחזרתי זיצ'יק אמר לי: 'אולי נעשה התכנסויות לאנשים שרוצים לשמוע'. וכך, לפני עשר שנים הוקמה העמותה, בלי לצפות שזה יהיה משהו גדול כמו שזה היום. התחלנו במשהו מאוד קטן בתל אביב, כמה מפגשים של כמה אנשים, וככה זה הלך והתפתח לעוד מפגשים, לעוד מידע ולקבוצות תמיכה עם כל הכלים  שנקראים ה-ת' שלנו – תודעה, תנועה, תזונה, תמיכה ותקווה. היום אני באמת מאמינה שהשילוב בין הרפואה המודרנית לבין האמצעים של הרפואה המשלימה הוא מפתח מאוד משמעותי בריפוי".