תיאטרון במודיעין

אם פארסה פרועה ומוגזמת עושה לכם את זה, לכו לראות את "פאניקה" של המחזאי הבריטי רובין האודן בתיאטרון הבימה כי בטוח שתתמוגגו מצחוק. עלילת המחזה

ככל שמועלים עוד ועוד מחזות זמר קלאסיים, אני יותר ויותר משוכנעת שמה שעומד לנגד הבמאי והיוצרים הוא קודם כל הרצון ליצור מופע גרנדיוזי,  רק שלעיתים

להצלחה אבות רבים אבל הכישלון הוא יתום. לכאורה זאת יכולה להיות תמצית סיפורו של שמואל גונון, גורודיש, מי שנשא על כתפיו את תהילת מלחמת ששת

פרויקט S כתיבה: עידו בורנשטיין, בימוי: שלמה פסנר, שחקנים: אודליה סגל, אסתי זקהיים, חי מאור, טליה מנשה, נדב ניר, רמי קאשי, אנסמבל כאן סקס מוכר. הוא

חיזור גורלי מחזאי:  ג'יימס דירדן, בימוי: משה קפטן, שחקנים: אסנת פישמן, אקי אבני, ריקי בליך, אורי הוכמן, הילה שלו, שפי מרציאנו, עמוס בוארון, דורון עמית, רזיה

יש נושאים שכשמחליטים לגעת בהם יודעים שהם סוג של מלכודת, וקשה מאוד לצאת איתם טוב. כי איך אפשר להעלות הצגה על אנשים בעלי מומים ונכויות

 וניה, סוניה, מאשה ושפיץ וניה, סוניה ומאשה הם שלושה אחים במשפחה אמריקאית שהוריהם חובבי התיאטרון העניקו להם שמות של דמויות ממחזותיו של צ'כוב. ההשפעה של

סיפור ישן – חדש מחזאי: ג'סי אייזנברג, תרגום: דורי פרנס, במאי: אבישי מילשטיין, תפאורה: לילי בן נחשון, תלבושות: אורן דר, שחקנים: ויטלי פרידלנד, לאורה ריבלין,

ביהדות ישנה חשיבות רבה לקיום הבטחות, במיוחד אם הן נאמרות בתור שבועה או נדר. ניתן גם להתחרט על הבטחה שלא ניתן לעמוד בה, אבל רק

איך הופכים את המחזה העתיק טרטיף של מולייר, שביקש למתוח ביקורת על הממסד הדתי הנוצרי לרלוונטי לקהל הישראלי ולימים בהם ארגונים דתיים קיצוניים מרימים ראש