דעה אישית

כולם מדברים על ברלין. בדיבור החדש על הירידה מהארץ, העיר הגרמנית הקוסמופוליטית שהפכה מגנט לישראלים היא הסמל. קל להבין מדוע: ראשית, העבר הטעון, בלשון המעטה,

אחוזי ההצבעה הנמוכים לרשויות המקומיות לא הפתיעו אותי. נבחרי הציבור מסרבים להפנים את העובדה הפשוטה שהעולם השתנה. הנתק בין נבחרי הציבור ברמה הארצית והמקומית הולך

לבי לבי על מבקרי המדינה לדורותיהם ובעיקר עלינו- הנתינים השקופים של המדינה האהובה שלנו. השבוע התפרסם דוח חמור נוסף של מבקר המדינה המגלה שבגלל חוסר

לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שהכלכלה שלנו בדרך לקיבינימט. הרוב המכריע של צעירינו הנהדרים אינם רוצים ללכלך את הידיים בעבודות יצרניות אלא מחפשים

בדרך כלל, יש לי דעה על כל נושא שבעולם. השבוע, כשהרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, נותרתי ללא מילים. הבטתי מהצד בתמיהה על הסיקור התקשורתי, אף

אני יכול להבין את הביקורת כלפי צעירים ישראלים שהם מלח הארץ האורזים את מיטלטליהם ובוחרים לגור בברלין, לונדון או ניו ג'רזי. אני גם יכול להבין

תושבי מודיעין לא יודעים זאת, אבל הם חייבים תודה גדולה לאדם בשם אבי כץ. המייסד של רשת בתי הקפה הזולה 'קופיקס', שמוכרת את כל מוצריה

השבוע הגעתי לאשדוד לרגל אירוע של חבר ועיניי חשכו. העיר המרתקת שהכרתי פעם, שמשלבת בין חופים אטרקטיביים, תכנון הגיוני ופתוח לים ושכונות יפות, לבין אזורים

קרקס בלי חיות מבחינתי איננו קרקס. כן, אני יודע, עכשיו שוב אקבל איומים מהארגונים הירוקים שהם יהפכו את חיי לשחורים משחור אם אתעקש שהמופע האלמותי

לפני כמה ימים הזדמנתי במקרה לבית הספר שבו לומדת בתי במהלך היום ושמעתי צעקות בוקעות מכמה כיתות. אלו היו המורות, שצרחו, ככל הנראה, על תלמידים