
אמא'לה, משכנתא
אנחנו מטורפים. אתם, וגם אני. זו המסקנה היחידה שיכולה לעלות מהידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"מודיעין ניוז", לפיה ההחזר החודשי על משכנתא למשפחה במודיעין עומד על
אנחנו מטורפים. אתם, וגם אני. זו המסקנה היחידה שיכולה לעלות מהידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"מודיעין ניוז", לפיה ההחזר החודשי על משכנתא למשפחה במודיעין עומד על
בגדול מה שהיה הוא שיהיה. אין ולא יהיה חדש תחת השמש. עולם כמנהגו נוהג ומי שחושב שהשנה החדשה הבאה עלינו לטובה תשנה סדרי עולם ותשפיע
בחודש האחרון גמלה בלבי ההחלטה להכניס את בנותיי למרתף מבוצר עד שימלאו להן 30 בערך, ולמנוע מהן כל מגע מהעולם החיצון. כדי להגן עליהן, כמובן.
הבעיה בפוליטיקה הישראלית היא שלא עוסקים בה בנושאים החשובים. השבוע, למשל, עלו על הפרק זוטות כמו המצב הביטחוני בדרום, ההצעה המעודכנת לתקציב הדו שנתי, איוש
אתם רואים את חגיגת השכר בשירות הציבורי ובחברות הנסמכות על קופת האוצר ואינכם מאמינים. כך שנה אחר שנה. אנחנו רואים בעיניים כלות את אלה ברשימת
יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, בוודאי לא התכוון לפגוע באיש כשהכריז השבוע: "נתייחס לנוחי דנקנר בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים ללווה מראשל"צ". עם זאת, ההנחה המובלעת
עקבתם אחרי חוסר האונים בטיפול בסופה שפקדה אותנו? ראיתם את תוכנית "עובדה" של אילנה דיין על גדולי הרופאים שלנו וכיצד הם מקבלים עשרות אלפי דולר/יורו/שקלים
סטטיסטית, פעם בכמה שנים הולמת בישראל סופת חורף כה גדולה, שמביאה שלג גם למקומות נמוכים כמו מודיעין. הפעם האחרונה שזה קרה היה בתחילת שנות האלפיים.
היו הבטחות למכביר אבל בשטח דומה שהמציאות נעשית יותר קשה וכמעט בלתי נסבלת. הרושם הוא שאיש איש לנפשו בכל תחומי חיינו. בטחון הפנים על הפנים. שירותי
מותו של ספי ריבלין ביום שלישי השבוע, בדיוק שבוע אחרי היעלמותו הפתאומית של אריק איינשטיין מחיינו, נתן דרור לגל נוסף של התרפקות נוסטלגית. נקודת ציון
אנחנו מטורפים. אתם, וגם אני. זו המסקנה היחידה שיכולה לעלות מהידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"מודיעין ניוז", לפיה ההחזר החודשי על משכנתא למשפחה במודיעין עומד על
בגדול מה שהיה הוא שיהיה. אין ולא יהיה חדש תחת השמש. עולם כמנהגו נוהג ומי שחושב שהשנה החדשה הבאה עלינו לטובה תשנה סדרי עולם ותשפיע
בחודש האחרון גמלה בלבי ההחלטה להכניס את בנותיי למרתף מבוצר עד שימלאו להן 30 בערך, ולמנוע מהן כל מגע מהעולם החיצון. כדי להגן עליהן, כמובן.
הבעיה בפוליטיקה הישראלית היא שלא עוסקים בה בנושאים החשובים. השבוע, למשל, עלו על הפרק זוטות כמו המצב הביטחוני בדרום, ההצעה המעודכנת לתקציב הדו שנתי, איוש
אתם רואים את חגיגת השכר בשירות הציבורי ובחברות הנסמכות על קופת האוצר ואינכם מאמינים. כך שנה אחר שנה. אנחנו רואים בעיניים כלות את אלה ברשימת
יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, בוודאי לא התכוון לפגוע באיש כשהכריז השבוע: "נתייחס לנוחי דנקנר בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים ללווה מראשל"צ". עם זאת, ההנחה המובלעת
עקבתם אחרי חוסר האונים בטיפול בסופה שפקדה אותנו? ראיתם את תוכנית "עובדה" של אילנה דיין על גדולי הרופאים שלנו וכיצד הם מקבלים עשרות אלפי דולר/יורו/שקלים
סטטיסטית, פעם בכמה שנים הולמת בישראל סופת חורף כה גדולה, שמביאה שלג גם למקומות נמוכים כמו מודיעין. הפעם האחרונה שזה קרה היה בתחילת שנות האלפיים.
היו הבטחות למכביר אבל בשטח דומה שהמציאות נעשית יותר קשה וכמעט בלתי נסבלת. הרושם הוא שאיש איש לנפשו בכל תחומי חיינו. בטחון הפנים על הפנים. שירותי
מותו של ספי ריבלין ביום שלישי השבוע, בדיוק שבוע אחרי היעלמותו הפתאומית של אריק איינשטיין מחיינו, נתן דרור לגל נוסף של התרפקות נוסטלגית. נקודת ציון