דעה אישית

חלפה שנה, ואני עדיין נטוע חזק ב-7 באוקטובר. תמונת הדחפור העזתי שהורס את הגדר ואלפי נוח'בות שועטים אל העוטף לא יוצאת לי מהראש

אביחי כהנא ממודיעין עומד בראש משרד העלייה והקליטה, מספר על הזינוק במספר העולים מאז פרוץ המלחמה ("היו שבועות ששפשפנו את העיניים כשראינו שהם מגיעים דווקא עכשיו") ומסביר כיצד במשרד מנסים להביא לארץ רופאים ומהנדסים

אל תשתפו תוכן מפלג, אל תצפו בתקשורת מסיתה ומתלהמת, אל תבחרו במי שלא הבין את גודל השעה ועומק הסכנה. הגיע הזמן שהמתונים ייקחו את המושכות

אני מסרב להתרגל ל"הותר לפרסום" יומי. אסור להתרגל. חיילים נופלים אינם גזירת גורל, וחייבים לעצור את הדימום והאבל הלאומי

החלום שלי הוא שנתניהו יסתלק מחיינו הציבוריים. כל יום שהוא מכהן בתפקיד עולה לנו בחיי אדם יקרים של חיילים וחטופים

הצבע חזר ללחיים של מיליוני ישראלים. נזכרתי בישראל של פעם, זו שיוזמת ותוקפת ולא רק מתגוננת מפני מבקשי רעתה

ההנהגה מלמדת אותנו מדי יום פרק חדש בביזיון ובניתוק מהעם, העושה כמיטב יכולתו ומשלם מחיר דמים יקר בשל הטעויות שלהם

עורך מודיעין News סבור שהמדינה שוקעת למחוזות מסוכנים ולראש העירייה אין יותר את הפריבילגיה להמתין לקונסטלציה הפוליטית הנכונה עבורו לעבור לפוליטיקה הארצית

כל העם לבוש שחורים ואתם נבחרי הציבור נושאים עיניכם אל הכבוד והממון. אין לכם אלוהים?!

תנו לצה"ל לנצח אינה סיסמא בעלמא. יש לנו חיילים נועזים, גיבורים וחדורי מוטיבציה. תנו להם לבוא לידי ביטוי ולמחוץ את המבקשים להשמידנו