מגזין

נתניהו בז בליבו פנימה לצאן בוחריו. הם לא מהמילייה שלו. הוא לעולם לא היה מזמין מרצונו החופשי את אמסלם, גולדקנוף או קרעי לקפה חברי בקיסריה. הם לא בליגה שלו

בשבועות האחרונים פועל בעיר מיזם התנדבותי חדש, המציע טיפול קבוצתי באמנות לנפגעי "הקו השני" של מלחמת "חרבות ברזל". מקימות המיזם: "יש מעגל רחב מאוד שנמצא בסטרס יומיומי. בסטודיו הבטוח נוצרת שותפות גורל"

בעיניי רוחי אני מדמיין את הנאום שיישא בני גנץ לאומה בעוד מספר שבועות, ואולי חודשים, ויספר על הימים שישב יחד עם ביבי בקבינט המלחמה. הוא יגלה לנו על קן הקוקייה ששרר בקבינט

לאחר שחבר ילדותה תום גודו נרצח בכיסופים, החליטה המורה לסריגה נדיה סילרבמן ממודיעין להנציח את זיכרו ומאז מאות בובות דוב כבר נסרגו ונתרמו לילדי יישובי העוטף: "אמשיך עם 'דובי תום' כדי שכולם יכירו את הגבורה שלך"

מלחמת המחדל הגדול צריכה לא רק להזכיר לנו את המחדל שלנו, אלא בעיקר את ההתייחסות שלנו כלפי כל אויב שינסה להרים ראש או יד ולאיים עלינו

בזמן שהכל מסביב בוער במערבולת של מחלוקות וקיטוב, בתוך העיר יש תושבים רבים שמקפידים לעשות רק טוב. תכירו את המשפחה המתנדבת, בני הזוג שלקו בפרקינסון והקימו קהילה ייעודית, ועשרות המשפחות שדואגות שאף אחד במודיעין לא יישאר בלי ארוחת שבת

איש אחד, די אפור, מצליח לגרום נזק כל כך משמעותי לכלכלת המדינה, ולדעתי גם לבריאות תושביה, והוא בכלל לא מבין לאן התפיסה המשפטית שלו מובילה