השבוע נערך בלוס אנג'לס טקס האוסקר המסורתי. לכאורה, הטקס התנהל כרגיל, כשהנוכחים עוסקים בעיקר בהבלי העולם הזה ומה לבשה זאתי ומי התלבט בהופעה המוחצנת שלו, כמו ההוא שהתייצב בעירום מלא תוך שהוא מכסה רק את אזור חלציו. הבל הבלים, כבר אמרנו?
עד שעלה לבמה הבמאי היהודי ג'ונתן גלייזר, שהשמיע נאום אנטישמי על פעולות צה"ל בעזה. אגב, הוא זכה באוסקר על סרט שעוסק בשואה אודות חייו של מפקד מחנה אושוויץ ורעייתו בשואה. אתם מבינים את זה? ג'ונתן היהודי עושה חיבור בין התנהגות צה"ל ומדינת ישראל לשואה, במובן השלילי ביותר מבחינתנו.
מי צריך אויבים כאשר ניצב יהודי, כביכול משלנו, על במה שמאות מיליונים בעולם ואולי מיליארדים צופים בו, ושולח לעברנו חצים מורעלים. הוא פשוט משליך עלינו פצצת אטום מבחינת ההשפעה השלילית של הדברים שאמר על מדינת יהודים. אין לי ספק שהבחור הזה אין לו שמץ של מושג על מה שבאמת קרה לנו בשבת הארורה ההיא, ועל עוצמת השנאה המקיפה אותנו.
ג'ונתן חי בסרט, תרתי משמע. אם הוא חושב שהנאום האנטישמי שלו יעניק לו חסינות בפני מוסלמי שיום אחד ינסה לרצוח אותו או את אחד מיקיריו היהודים, אז שישאל את תושבי עוטף עזה ואת מאות הצעירים שנטבחו במסיבה ברעים ואשר היו כל חייהם רודפי שלום.
הפסוק "מהרסיך ומחריביך ממך ייצאו" תפור על הבמאי היהודי. הנזק שהוא גרם לנו בנאום שלו שווה ערך ל-1,000 טילים שנשלחים לעבר מדינת ישראל. אין לו שמץ של מושג מה עובר עלינו, כי לונדון מחכה לו ושם הוא נהנה מחיים נוחים כביכול. אגב, הוא בוודאי יודע שהיקפי האנטישמיות באנגליה נמצאים בנסיקה חדה ועלולים להגיע עד מפתן ביתו.
טוב יעשה משרד החוץ הישראלי אם יבלע את הרוק ויזמין את המפיק לביקור בארץ, שבו ידרוך על אדמת בארי ונחל עוז ובאתר המסיבה ברעים, ולקינוח יבקר ביד ושם, כדי אולי להתחיל להבין מה המשמעות של להיות יהודי בעולם ומול אויבים המבקשים לכלותנו, ללא קשר לזכייה באוסקר או אפילו לו היה זוכה בפרס נובל לשלום. הרוע כאן, והוא מרים ראש במלוא תפארתו.
