דעה אישית

האם גם אתם מרגישים שמיום ליום אין לנו אמון כמעט בשום דבר שמתרחש סביבנו? בלי להרגיש אנחנו גם מנחילים את זה לדורות הבאים כי אנחנו

שר החוץ של מדינת ישראל אינו יודע את נפשו. ראש הממשלה הרופס שלו סידר לו צרה צרורה בשם "חוק ההסדרה", שאותו הוא צריך להסביר לעולם

פינוי עמונה הוא יום עצוב ברמה האישית. לא נעים לראות גן סגור וגם לא נעים שמפנים אזרחים ויהיו מכל צבע ומין מבתיהם על ילדיהם. וכאשר

בעיני לפחות, הכתבה המרגשת ביותר בגליון הנוכחי היא זו העוסקת ביחסים המיוחדים שצמחו בין תלמידי ביה"ס לחינוך מיוחד "פסיפס" לתלמידי בתי הספר השכנים לו. מה

מה יהיה? מצעד הבושה נמשך השבוע במלוא עוצמתו. אין פוצה ומצפצף. הכלבים נובחים וצרודים והשיירה עוברת כאילו אין עם ואין מדינה ואין אזרחים.  תוך שעות

למרות כל הפליאה שבעניין, האבסורד, האימה וההומור – צריך וכדאי להתרגל לצירוף המילים "ראש הממשלה יאיר לפיד". קודם כל משום שלמדנו השנה, עם בחירת טראמפ,

לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה ודוברת גרמנית, הגיעו השוטרים יום אחד לכפר שבו הקימו תושבים מבנה גדול ומפואר שלא ניתן לו אישור בניה. המבנה היה

אני מת על המילה הזאת: לכאורה. האם חשבתם איך היו נראים החיים שלנו בחודשים האחרונים ללא המילה המקסימה הזאת. המילה שהיא כיפת הברזל של של

בואו נשים לרגע בצד את ביבי-נוני, אלאור אזריה, ליצמן והמעטפות. אגב, כל זה מהשבוע האחרון בלבד וזה לא הכל, ניגש לאירוע שעומד להתרחש בימים הקרובים,

לפעמים אני תוהה מיהם האנשים האלה שמגינים בחירוף נפש על סגנון חייו של נתניהו כשוע עשיר וראוותני. בלי קשר לכך שזה על חשבון אחרים ויש