ילדות ביפו והחיפוש אחר מציאות חלופית

אייל בן סימון גדל בשכונת נוגה ביפו, סביבה שהייתה באותן שנים מוחלשת, רווית מתחים אתניים ודתיים ואלימות. החיפוש אחר מציאות חלופית החל אצלו כבר בגיל צעיר. במערכת החינוך התיכונית נדחק למסלול מתמטיקה־חשבונאות, אף שמשך אותו העולם האמנותי. במקום לקבל את הגבולות שהוצבו לו, הוא בחר לבנות את עצמו באופן עצמאי וממוסד גם יחד. הוא למד צילום בבית הספר לצילום יצירתי של יעקב בורנשטיין, שם התמקד ביסודות האור ובעבודה בחדר החושך. לאחר מכן השלים חלק ניכר מתעודת הנדסת צילום ווידאו במכללת קרית אונו, והתנסה בהתמחות מעשית בסטודיו של אילן בסור. במקביל הרחיב את אופקיו כשומע חופשי באוניברסיטת תל אביב בפילוסופיה, אמנות ומדעים, ולמד שלוש וחצי שנים מתוך ארבע במכללת אסכולה־מימד לעיצוב אמנותי בשילוב עם האוניברסיטה הפתוחה.

שנה שלשה ביפן השפיעה עליו עמוקות. לצד הרצאות על היסטוריה של אמנות ומלאכות באוניברסיטת טוקיו, הוא התעמק בתיאטרון הבוטו היפני, צורת ריקוד ותיאטרון שמעמידה במרכז את הגוף, התנועה הפנימית והחוויה הקיומית. ההשפעה של הבוטו ניכרת עד היום באסתטיקה שלו וביחסו לחיים וליצירה. הוא הושפע גם מהסוריאליזם, ורואה באמנות כלי לחשיפת מציאויות נסתרות שמאתגרות את תפיסת העולם המקובלת.

האמן שפיסל באור: שפה ייחודית של צילום, וידאו ומיצב

במרכז יצירתו של בן סימון עומד האור. הוא משתמש בו כצייר משתמש בצבעים וכפסל חוצב באבן. עבודותיו נעות בין מופשט לסוריאליסטי, ואינן מעוניינות לייצג מציאות פיגורטיבית. הוא בוחן את גבולות המדיום, בין אם מדובר באור האינסופי ובין אם בחומרים מוחשיים יותר כמו מתכות חלודות. טכניקות העבודה שלו כוללות עיבוד תמונות, שכפול דימויים ויצירת חוויות תלת־ממדיות שבהן הצופה חש כאילו האור והצל נפסלים מולו.

אחד מגופי העבודה הבולטים שלו הוא סדרת הווידאו־ארט "פנאומה" (Pneuma), שזכתה להכרה. היצירה לוקחת את הצופה למסע חידתי דרך ארבעה שלבים של תפיסה ותחושה, שנרשמו בתודעתו של האמן תוך כדי תרגול טכניקות של נשימה מעגלית ועיבוד רגשי. האמנות אצלו אינה רק אסתטיקה או מחקר צורני. היא מרחב חי שבו תנועה, אור, צבע וסאונד הופכים לכלים תודעתיים. הוא מדבר על אמנות כנשימה, מתרחבת, מתכווצת, משחררת, ומזמין את הצופה לעבור תהליך פנימי דרך העין והדימוי. המטרה היא ליצור חוויה טיפולית, לעורר סקרנות, להרחיב נקודות מבט ולאפשר גילוי של עולמות פנימיים חדשים.

במהלך יותר מעשרים שנות פעילות, בן סימון עבר בין צילום, וידאו־ארט, מיצבים, פיסול קיר, טיפוגרפיה ואמנות דיגיטלית. הוא הציג תערוכות, יצר פרויקטים רב־תחומיים, והמשיך לפתח שפה אישית שאינה כבולה לטרנדים או לדרישות של גלריות מסוימות. הוא בחר לא להיות "אמן שחי מהאמנות" במובן המסחרי הצר, אלא ליצור מתוך עומק פנימי, ולפרנס את עצמו גם דרך יזמות דיגיטלית ובניית אתרים, בחירה שאיפשרה לו לשמור על חופש יצירתי.

מאוצרות חדשנית לקידום אמנים: הראייה של מי שבפנים

עם השנים הבין בן סימון שנקודת המבט שלו כאמן מעניקה לו יתרון ייחודי כאוצר. הוא רואה את עולמו הפנימי של היוצר ויכול להנגיש אותו החוצה. האוצרות בעיניו אינה רק בחירת יצירות ותלייתן על קיר. היא שותפות אמנותית, בניית נרטיב כולל שמחבר בין עבודות, מחדד את נקודת המבט של האמן ומעניק לקהל תובנות חדשות. הוא מתאר את תפקידו כ"מראה אמנותית", להחזיר לאמן את מה שהקהל עשוי לראות, לזהות מוקדים חזקים ולעזור לזקק אותם לכדי תערוכה משמעותית.

כמקדם אמנים הוא פועל מתוך אמונה שאף יוצר לא צריך ללכת לבד בדרך המאתגרת של עולם האמנות. קשרים עם גלריות, חשיפה בתקשורת, השתתפות בתערוכות קבוצתיות ובינלאומיות, כל אלה נפתחים ביתר קלות כשיש מישהו עם רקע רחב, ניסיון והבנה מערכתית. המודל שלו משלב חונכות מקצועית, חיבורים אסטרטגיים ואוצרות יצירתית. אמנים רבים שעבדו איתו מתארים את התהליך כשותפות קריירה של ממש, לא כשירות טכני.

ארטמה: מהאתר האישי למוזיאון קהילתי פורץ דרך

התרומה הגדולה ביותר של בן סימון לשדה האמנות הישראלי היא הקמת ארטמה. מתוך תסכול אישי ומקצועי ארוך שנים, ראיית אמנים מוכשרים שמתקשים למצוא קהל, גלריות שיתופיות או הכנסה יציבה, הוא החליט לפעול. הפלטפורמה התחילה כאתר אמן אישי מתקדם, והתפתחה למוזיאון ארטמה: מרחב היברידי שמשלב תערוכות וירטואליות אינטראקטיביות ב־360 מעלות, גלריות אונליין ברזולוציה גבוהה, פודקאסטים, מאמרים מקצועיים, סדנאות דיגיטליות וקהילה פעילה של אלפי משתמשים.

ארטמה ממוקמת כמרכז חדשני באזור השרון, ומשמשת מרחב רב־תכליתי שמאחד בין אמנות, טכנולוגיה וקהילה. היא מציגה אמנות עכשווית מגוונת, וידאו־ארט, צילום דיגיטלי, אמנות מבוססת תוכנה, אמנות אינטראקטיבית שבה הצופה הופך לשותף פעיל, ציור, פיסול, טקסטיל, אמנות דיגיטלית כולל NFT ועוד. החזון של בן סימון הוא מרחב שמחבר בין עולם האמנות המסורתי לבין הכלים הטכנולוגיים של העידן הדיגיטלי, כך שהאמן מפתח שפה עדכנית, אינטראקטיבית וברת־השפעה.

המוזיאון מציע מסלולי ליווי קריירה גמישים ונגישים, שכוללים כרטיס אמן דיגיטלי, מכירת עבודות דרך הגלריה הפיזית והווירטואלית, השתתפות בתערוכות קבוצתיות וסולו, הגשות לתוכניות רזידנסי ולתערוכות בחו"ל, בניית אתרים, קידום ברשתות, יחסי ציבור ונטוורקינג עם אוצרים וגלריות. הייחוד של ארטמה טמון בכך שהיא מקדמת אמנים מן השורה הראשונה לצד כאלה שעדיין לא זכו לחשיפה משמעותית, על במה אחת שוויונית. מדי שנה נערכות עשרות תערוכות, סדנאות, מפגשים ופרויקטים חינוכיים, שעוסקים ביצירה עכשווית, זהות ישראלית, שאלות מגדריות, פוליטיות ותרבותיות.

תערוכה כמו "גרעינים שחורים" הדגימה את האוצרות החדשנית: פרויקט שחקר דימויים של פריון מול חורבן, כוח מול שבריריות, והתרחב למרחבים ציבוריים, שיחי אמן והשתתפות קהל. התוצאה הייתה חוויה רב־חושית, הדים בתקשורת ונקודת מפנה עבור אמנים שהשתתפו, חיבורים חדשים ואף הזדמנויות בינלאומיות.

פודקאסט ארטמה: אמנות בגובה העיניים

אחד הכלים המרכזיים בארטמה הוא פודקאסט ארטמה, "אמנות בגובה העיניים". בכל פרק מארח אייל בן סימון אמן, אוצרת, גלריסט או יוצר, וצולל לעומק הסיפור האישי, תהליך היצירה היומיומי, האתגרים (חסימה יצירתית, שיווק עצמי) וההשראות (טבע ישראלי, היסטוריה, תרבויות עולם). השיחות כנות, פתוחות ומעוררות מחשבה. הן כוללות אמנים מתחומים מגוונים, ציירים, אמניות טקסטיל, צלמים, יוצרים רב־תחומיים, מוזיקאים ואף כאלה שפועלים בצומת של אמנות ובינה מלאכותית או ביולוגיה.

הפודקאסט נעשה בהתנדבות מתוך אהבה ותשוקה לאמנות ולעשייה עצמאית בישראל. הוא זמין בפלטפורמות כמו ספוטיפיי, ומעניק לאמנים חשיפה רחבה, חיבור לקהל חדש והזדמנויות לשיתופי פעולה. עבור המאזינים הוא כלי ללמידה ולהשראה, צוהר לעולמם של יוצרים שלא תמיד מקבלים במה במוסדות הרשמיים. בן סימון מציג את עצמו כמי שמזמין אנשים שלא רק פועלים בתוך עולם האמנות, אלא גם מערערים עליו ופותחים אותו מחדש.

חזון מתמשך: אמנות ככוח חברתי וכמנוע צמיחה

החזון של אייל בן סימון הוא להמשיך ולבנות גשרים, בין אמנים לקהל, בין אמנות מקומית לשיח בינלאומי, בין הדור הוותיק לדור הצעיר. הוא רואה באמנות כוח חברתי, זירה לדיון תרבותי ומנוע לצמיחה אישית. דרך ארטמה ופודקאסט ארטמה הוא מקדם תפיסה שבה אמן יכול לבטא את עצמו באופן אותנטי ועדיין להיות מחובר לעולם סביבו. ישראל, לדעתו, נמצאת בתקופת פריחה אמנותית, ועם הכלים הנכונים יוצרים יכולים להגיע לבמות גם מעבר לגבולות.

הניסיון שלו, יותר מעשרים שנות יצירה, למידה עצמאית וממוסדת, שהייה ביפן, עבודה במגוון מדיומים, אוצרות, יזמות דיגיטלית והובלת קהילה, הפך אותו לדמות שמבינה את השדה מבפנים ומבחוץ. הוא לא הסתפק בהצלחה אישית. הוא בנה מערכת שתומכת באחרים, מנגישה אמנות ויוצרת מרחב שבו יצירה, קהילה וטכנולוגיה נפגשות.

סיפורו של אייל בן סימון הוא סיפור של התמדה, של בחירה בחופש יצירתי, ושל תרגום כאב אישי לפעולה קולקטיבית. דרך האור שהוא מפסל, דרך ארטמה שהוא הקים ודרך פודקאסט ארטמה שהוא מנחה, הוא ממשיך להראות שאמנות יכולה להיות לא רק ביטוי אישי, אלא שפה חיה שמחברת אנשים, מעצימה יוצרים ומשנה מציאות. בעולם שבו אמנים רבים מרגישים בודדים מול מערכות גדולות, הוא מציע בית, מקצועי, אנושי ומלא אור.