בבית הספר דורות חוגגים השנה, יחד עם העיר כולה, 30 שנות פעילות. דורות היה בית הספר הראשון שהוקם בעיר החדשה, ואחריו נפתחו בתי הספר עידנים, היובל ואופק. פן נוסף שמייחד את דורות לאחר שלושה עשורים של פעילות, הוא רב-דוריות, כאשר בבית הספר לומדים כיום ילדים שהוריהם למדו באותן כיתות, וחלקם אף נכדים למורים בבית הספר.

ישראלה רכניץ עבדה בדורות מיום ההקמה ונמנתה על צוות המורים שייסד את הבית הספר. היא הייתה מחנכת שנים רבות בחטיבה הצעירה ובכיתות גבוהות יותר ועבדה בדורות קרוב לעשרים שנה. גם בתה, מאיה רכניץ למדה בבית הספר, ובימים אלה לומדת שם ניר גבעוני, נכדתה, שמתחילה השבוע כיתה ב'.

הבת מאיה, כיום יו"ר הנהגת ההורים במשותף, סיפרה השבוע: "אני בעצמי בוגרת מחזור ג' של דורות, והיום הבת שלי מתחילה את שנתה השלישית בבית הספר. אנחנו גרים בשכונת מורשת, אבל בחרנו לשלוח אותה לדורות, לצד השני של העיר, כי זה  אחד מבתי הספר הטובים במודיעין. כשהתחלתי ללמוד בדורות עוד לא היה כמעט כלום בעיר, הרחובות אפילו לא היו סלולים. בשנה השנייה בחרו את שם בית הספר, ואנחנו צמחנו יחד איתו. עכשיו הדור השלישי נכנס לדורות וזה מאוד מרגש".

איך ההרגשה שדור שלישי נמצא בבית הספר?

"זה מאוד מרגש. מדהים לראות איך אותם ערכים שאני גדלתי עליהם, עוברים כיום גם לבת שלי. אני רואה כאן גם חלק מאותם אנשים שראיתי בילדותי. זאת ממש המשכיות. אני רואה את הבת שלי פורחת כאן, וגם לחזור כהורה לסביבה שגדלתי בה זה מאוד מיוחד. אנחנו הדור הראשון שלמד במודיעין. גדלנו עם העיר. בשנה הראשונה בדורות לא היו עצים ולא הייתה צמחייה. הבת שלי מודעת לזה שכולנו בוגרי דורות והיא מרגישה שם מאוד בבית. גם אור גרינפלד, סגן ראש העיר, הוא בוגר דורות, והרבה בוגרים של בית הספר השתקעו בעיר. כחלק מהאירועים שמתוכננים לציון 30 שנה לדורות, ב-12.4 נקיים מפגש של כל המחזורים של בית הספר".

עוד משפחה ותיקה בדורות היא משפחת יפרח. גלי יפרח סיימה את לימודיה בדורות בשנת 2003, במחזור ז', בעלה הוא יו"ר משותף בהנהגת ההורים, וילדיה אורון ונעמה לומדים כעת במקום בו למדה אימם.

"אני הגעתי למודיעין כשכבר סיימתי גן חובה בעיר הקודמת", מספרת גלי, "ובזמנו בגלל שכולם היו חדשים בעיר לקחו אותנו להכיר את דורות. התחלתי שם בחט"צ, ולימים אחי הצטרף.  התחלתי שם את כיתה א' וזה היה כמו משפחה. כל החברים נפגשו אחר הצהריים בפארק ליד בית הספר. בבית הספר גיליתי שאני רוצה להיות אשת חינוך, והיום אני באמת מחנכת בחינוך המיוחד. הרצון הזה נולד בדורות, כי זאת הייתה תקופה שמאוד זכורה לי לטובה. המחנכת שלי הייתה ישראלה רכניץ, אימא של מאיה, ואחר כך הייתה לי את אודליה. הרגשתי שאני רוצה להיות כמו אודליה ונורא אהבתי את בית הספר".

על ההחלטה שגם ילדיה ילמדו בבית הספר בו למדה בעצמה, מספרת יפרח כי "נשארתי לגור בשכונה", בילדות גרנו ברחוב נחל דליה והיום אנחנו גרים בעמק החולה. אמרתי לבעלי 'בוא תראה את דורות', הלכנו ליום הפתוח, ואחר כך הוא אמר לי 'אני איתך'. לא חשבתי פעמיים, ישר ידעתי שהילדים שלי יהיו בדורות. הילד שלי נכנס לחט"צ והוא מאוד אוהב את בית הספר, קם מוקדם והולך לבית הספר בשמחה, וגם הבת שלי".

"מה שאהבתי בדורות בתור ילדה עדיין קיים", היא מוסיפה, "המבנה נשאר אותו מבנה, לאורון היה ערב אנגלית בסוף השנה וממש התרגשתי כי זה החזיר אותי לערבי אנגלית הראשונים שעשינו. נשארו גם החווה האקולוגית, המיני-חי, הביתיות והמשפחתיות. אני רואה את הילדים שלי ושמחה שבחרתי להם מסגרת טובה עבורם".

הדר קורנפלד למדה בדורות במחזור ה' וסיימה את הלימדוים בשנת 2001, וכעת שתי בנותיה תמר והילה לומדות בו. "הגעתי לדורות בכיתה ב', ממש בהקמה של העיר. אני זוכרת קבלת פנים מאוד חמה ובית ספר מאוד נעים עם הרבה תלמידים, גן אקולוגי מאחורה ובעיקר אווירה נורא שמחה. אחרי שהתחתנתי והקמתי משפחה הבנתי שאני רוצה לחזור למודיעין. חזרנו לאותו רחוב שגדלתי בו, והיה ברור שהבנות ילמדו בדורות. הן מאוד נהנות היום בבית הספר. כיף לחזור לבית הספר שאתה גדלת בו. יש גם נוסטלגיה וגם רואים כמה התקדמו מאז. אני אפילו פוגשת מורות שלימדו אותי ועדיין מלמדות. יש הרבה מאוד תכנים חדשים, ומצד שני יש הרבה הסתכלות ושותפות. הם רואים את הילדים. יש גם הרבה דברים שנשארו מפעם, כמו הגן האקולוגי, לימודי חקלאות ושוק קח-תן. אלה דברים שמאוד אהבתי בתור ילדה.  יש אווירה משפחתית בדורות. כולם מכירים את כולם וזה כיף גדול".

עוד משפחה ותיקה בדורות היא משפחת בן חיים. שרון ששון בן חיים למדה בבית הספר במחזור ב', וכעת שני בניה דניאל ויהונתן לומדים בו. "הגעתי למודיעין בכיתה ה', היום אני בת 40. הגענו לפה מירושלים, בין התושבים הראשונים בעיר. גרנו ברחוב לבונה והכל היה חול. לא היה שום דבר. לא ידענו מאיפה מתחילים. לא היה קניון, לא הייתה בריכה, היה רק מרכז מרל"ז והקאנטרי סנטר. אני זוכרת שהכל היה חדש, כולם הגיעו חדשים, לא היה אחד שהכיר מישהו קודם. כל אחד הגיע ממקום אחר. היינו כור היתוך כזה והייתה אווירה של משהו חדש שמתחיל. בגלל שמודיעין הייתה קטנה, זה היה כמו קיבוץ. כולם הכירו את כולם. המורה הייתה שכנה שלי. זאת הייתה חוויה מאוד טובה. יש דמויות שעד היום בבית הספר, כמו אב הבית האגדי יעקב, שזכרתי אותו מהילדות ומאוד התרגשתי לפגוש אותו כעת. הילדים אוהבים את בית הספר ומתגאים שאימא שלהם גם הייתה במחזורים הראשונים. זאת סגירת מעגל יפה. הלוואי שגם הנכדים שלי ילמדו כאן".

עוד בוגרת שבחרה לרשום את ילדיה לדורות היא מור עוזרי אלחרר, בוגרת מחזור ה', שבנה לירי התחיל השבוע כיתה ד' בבית הספר. "כשאני הייתי בדורות לא היו יותר מדי אופציות במודיעין", היא מספרת, "ההורים גרים בנחל דליה, אז הגעתי לבית ספר צומח בשנה השנייה של העיר. זה היה בית ספר מהמם עם מורים מהממים. היינו שכבה עם שלוש כיתות ועוד כיתת תקשורת, מגובשים מאוד. זאת הייתה עיר קטנה ודאגו לגבש אותנו עם יתר בתי הספר בעיר. אני בעיקר זוכרת מורות מהממות. זאת הסיבה שבחרתי בדורות ללירי, למרות שאני לא גרה באזור. אני גרה בנופים ואני מגיעה לאזור הזה כל בוקר רק בגלל החוויה האישית הטובה שהייתה לי והשם של בית הספר. אמנם בית הספר נהיה ממש קטן, כי האוכלוסייה התבגרה באזור והם רק כיתה אחת בשכבה, אבל זה שווה כל דקת נסיעה בבוקר. את לירי חינכה בכיתה א' אותה מורה שלימדה אותי מדעים, וזאת ממש סגירת מעגל. זה באמת בית ספר משכמו ומעלה. לירי לומדת השנה באותה כיתה שאני למדתי בה, וזה ממש מרגש".

נעמה ניסנבוים, מנהלת בית הספר, סיכמה השבוע: "להיות מנהלת של בית ספר דורות בשנתו ה-30 זאת זכות גדולה. אני מרגישה שאנחנו ממשיכים סיפור מרתק ומיוחד שנכתב במשך שלושה עשורים. סיפור של שייכות, מסוגלות ושותפות, ובמקביל כותבים יחד את הפרקים הבאים".