קיבלנו ארץ זבת חלב ודבש ואנו הופכים אותה במו ידינו לסדום ועמורה בבחינת איש הישר בעיניו יעשה
אני עוקב כמעט מדי ערב אחרי התוכניות בפריים טיים. צופה בתוכניות הכלכליות למיניהן ואחר כך בחדשות ומיד אחריהם תחקירים על פרשיות כאלה ואחרות ובסיכום הערב מתקבל הרושם שאנחנו חיים במדינה של נוכלים, רמאים ומושחתים.
כולם מרמים את כולם ואין מדובר רק בבעל מקצוע בודד הקורס תחת עול המיסים והרגולציה אלא בפירמות ענק המסובבות אותנו על האצבע הקטנה שלהן למרות השקיפות והרשתות החברתיות כמו למשל, רשתות שיווק, בתי מלון ותיירות, חברות בנייה ומה לא?
קיבלנו ארץ זבת חלב ודבש ואנו הופכים אותה במו ידינו לסדום ועמורה בבחינת איש הישר בעיניו יעשה ולצערנו אין דין ואין דיין. יש צעקה ברחובותינו והיכן המשטרה ורשויות החוק?
רבים ובמיוחד בני החמישים פלוס החיים בתוכנו שיש להם פרספקטיבה, שותפים לתחושה שמשהו רע קורה לנו ואנו במדרון חלקלק וזאת מבלי לומר מילה על השבירות של המציאות הביטחונית בחיינו העלולה לטלטל אותנו מעכשיו לעכשיו ללא כל התרעה. כמו למשל התמונה שבה אלפי גולשים באתר החרמון כשמעליהם קרב טילים.
אנו מזהירים את ילדינו ונכדינו כשהם יוצאים למרחב הציבורי משלל הסכנות האורבות להם. מזהירים אותם מפני נהגים סוררים, נוכלים וסתם "זרים". מלמדים אותם לא להאמין לאף אחד כי בכל שעה עוקצים כאן מישהו אחר וכול מי שמציע לך שירות כלשהו כביכול בחינם יכול להיות רמאי מדופלם המנסה להוציא ממך כספים מבלי לתת תמורה.
ילדנו הצעירים כבר חושבים שזאת הנורמה וכך צריך להתנהג. הם לא יודעים שפעם היה כאן שמח ויכולנו להשאיר בלילה דלת לא נעולה ורכב לא סגור והרגשנו בטוחים וסמכנו על השכנים ועוברי אורח.
היו זמנים…וזה לא היה מזמן. המציאות הנינוחה הזאת התקיימה ללא אפליקציות ולוגריתמים. היא הייתה אמתית ואנושית כי בסופו של יום גם אם רובוטים ינהלו את חיינו מאחוריהם יעמדו בני אדם.
