לפני מספר שנים נחנך במודיעין "בית לחיים", הוסטל בו מתגוררים 24 בוגרים על הרצף האוטיסטי, וגם מספר דיירים מסקרנים אחרים – בני נוער העושים במקום שנת שירות.

חברי הקומונה מלווים את הדיירים לאורך כל היום, מפעילות תעסוקתית בבקרים בנאות קדומים ועד לפעילות בשעות הערב, מפעילים במקום חוגים ועוד, כאשר המטרה המרכזית לפעילותם במתחם היא "לאפשר לדיירים מערכת יחסים עם הצעירים המתנדבים, שמעניקים להם תשומת לב ומכניסים אל שגרת יומם תחומי עניין ורעיונות חדשים".

אותם בני ובנות שנת השירות עוברים בדרך הכשרה בה הם לומדים על אוטיזים, לצד אתגרי התקשורת והדרכים ליצירת קשר עם הדיירים, ופעם בחודש הם מתארחים לשבת אצל משפחות הדיירים.

מעיין אדמון, אחד המתנדבים סיפר השבוע: "אני רציתי לעבוד עם נוער בסיכון לאורך כל הדרך, ואז הגעתי לכאן דרך חברה שהמליצה לי. אני מגיע מקיבוץ קטורה, הגענו לפה באוגוסט, עברנו שבוע וחצי של הכשרה אינטנסיבית ונכנסנו לעבודה, ותוך כמה ימים הרגשתי כאילו אני פה שנים".

ספר על העבודה שלכם בבית הבטוח.

"אנחנו נמצאים במשך ימות השבוע בהוסטל עצמו, במשמרות ערב עם הדיירים. יש כל מיני חוגים שאנחנו עושים להם, כמו בית קפה, ויש יומיים בשבוע שאנחנו נמצאים איתם בנאות  קדומים, וזה יותר אינטנסיבי, יותר עבודה פיזית. זה כמו בית ספר, מסגרת מחוץ להוסטל. אנחנו גרים בתוך ההוסטל בבנייני ההנהלה".

איך החוויה הזאת בשבילך?

"החוויה מדהימה, גם מבחינת הדיירים בבית. כל אחד מהם הוא מרתק, עולם שלם שלא הכרתי. זה כל כך הלהיב אותי, גם מבחינת הצוות שתומך בנו בכל דבר קטן, באמת אכפת להם. נוצרו לי קשרים טובים עם החבר'ה בהוסטל, ועם שמונה מהם אני ממש בקשר קרוב ומכיר טוב. התקשורת איתם עובדת טוב, למרות שחלק מהם לא ורבליים וצריך  למצוא שפה משותפת עם כל אחד וללמוד עולם חדש כל פעם. זה אתגר ממש מעניין".

מה אתה מרגיש שזה נותן לך?

"אני בטוח שזה נותן לי כלים לחיים ויותר סובלנות לתקשורת עם אנשים, והבנה של קושי עצום שקיים בחברה ולא מדובר מספיק. זה ייתן לי כלים לתפקד כאדם בוגר יותר. זה תורם לי באופן אישי ומרגיש לי באמת, לעומת שנת שירות אחרת, שזה כל כך משמעותי. המבט בעיניים של החברים, אי אפשר לתאר במילים כמה זה עושה טוב ומוסיף גם לי וגם להם כל כך הרבה. כל מי שרוצה לעשות משהו משמעותי, עם עצמו זה המקום".

שרה בן שחר, מתנדבת נוספת, מוסיפה: "הגעתי לשנת שירות הזאת כי חיפשתי שנת שירות עם אנשים עם צרכים מיוחדים. הגעתי לפה ומיד הבנתי שזה המקום הנכון לי, ופה אני יכולה לתרום בצורה המיטבית בשנה הזאת. החוויה מדהימה. עם כל הקושי, הסיפוק שיש בדברים הקטנים הוא עצום. בשנת שירות אחרת אין את החוויה הזאת. זה עולם ומלואו".

ספרי על הקשרים שנוצרו עם הדיירים.

"הקשרים שנוצרו הם מיוחדים ולא רגילים. אני מרגישה שאני קשורה להרבה דיירים. זה קשר אחר שלא מכירים ממקום אחר, לפעמים בלי מילים או עם מילים מועטות. את רואה את ההדדיות גם מצד אלה שלא מדברים. ובכלל, זה נותן לי להעריך את הדברים הקטנים בחיים. אנחנו רואים את הקשר ואת האהבה שהם מביעים כלפינו, וזה לא מובן מאליו. אני מרגישה שזה יתרום לי לחיים, בהבנה והכלה וקבלה. בנוסף, יש לנו התמודדות עם לו"ז עמוס ואני לומדת לנהל את הזמן שלי. רואים פה דברים לא פשוטים ולומדים להתמודד, לקום מזה ולהמשיך את התהליך שאנחנו עוברים פה".

ספרי על הקשיים שאתם מתמודדים איתם.

"הרבה פעמים יש התפרצויות ותסכול של למה לא הצלחתי להבין אותם. אני מנסה לעזור ובסוף לא תמיד אני מצליחה להבין מה הדייר רוצה, ולכן יש לנו תמיכה וליווי צמודים שאין בשנת שירות אחרת. הקשר שנוצר תורם גם לנו וגם להם. להם יש עוד מישהו שרואה אותם, כשאנחנו נמצאים איתם כל יום מהבוקר עד הערב, לעומת הצוות שלא נמצא איתם כל הזמן".

היית ממליצה לבני שירות להגיע לבית הבטוח של אלו"ט?

"זה לא מתאים לכל אחד, אבל אפשר להיפתח לזה. לעבוד עם בוגרים עם צרכים מיוחדים זה דבר מאוד משמעותי. זה לכל החיים. אני כבר יודעת שאחזור לעבוד באלו"ט".

מי שמלווה את בני ובנות שנת השירות היא שני מימוני, מרפאה בעיסוק במקצועה, העובדת ב"בית לחיים" וגם במרכז תעסוקה בשלוש השנים האחרונות. את קומונת המתנדבים היא החלה ללוות בשנה שעברה, והשבוע סיפרה כי "אני מלווה גם את הלו"ז שלהם וגם פוגשת אותם כל שבוע לליווי אישי. זה עוזר להם להבין יותר טוב את העבודה שלהם, לקבל כלים פרקטיים של איך להתאים את הדברים ולהבין ממה נובעת התנהגות מסוימת. יש להם ליווי מקצועי חברתי, וגם אני הכתובת שלהם ומפנה אותם למי שצריך. אחת לחודש הם מתארחים אצל משפחה של אחד הדיירים, וזה מאוד עוזר ליצירת הקשר האישי. הם מכירים את הדייר, שומעים את הסיפור של ההורים, וזה מאוד מחבר אותם ומעורר בהם מוטיבציה".

ספרי על הקשר שנוצר בין מתנדבי שנת השירות לבין דיירי הבית הבטוח.

"לחבר'ה שאצלנו יש נכונות לראות את הדיירים בבית כבני אדם ולא כאוטיסטים. הם באים לעשות להם טוב, עם מוטיבציה מטורפת. זה לא מובן מאליו שמגיעים לשנת שירות כזאת. אנחנו  מנסים לגייס עוד מצטרפים נוספים, כי זה מאתגר. זה באמת לעבוד עם אוכלוסייה מאתגרת שדורשת הרבה סבלנות והרבה רצון ללמידה, ורצון לבוא ולתת. הם רק בני  18 והם באמת מיוחדים ומדהימים. בהתחלה יש את החשש הראשוני להכיר מישהו חדש ולסמוך עליו, והאתגר הוא  ליצור קשר אמיתי. זה לוקח זמן וזה נבנה. היום הם מרגישים שיש להם חברים שהם ממש סומכים עליהם. רובם לא מדברים ופתאום יש להם חבר שלא נרתע מהם ומחזיק להם את היד. זה מראה כמה הדיירים סומכים עליהם ויודעים שהם שם בשביל לעזור להם. זה תהליך הדרגתי, זה לא קורה ביום אחד. זאת שנת שירות לא מובנת מאליה, שיש בה הרבה ערך מוסף ושמאתגרת אותך לצאת מאזור הנוחות שלך ולתת מעצמך. זאת שנה עם מלא משמעות ואנחנו מאוד מעריכים אותם. זכינו בהם".