דברים רבים ראה האדריכל משה ספדיה בלמעלה מחמישים שנות הקריירה שלו. הוא נמנה על השורה הראשונה של הארכיטקטים והמתכננים בעולם, כמות הפרסים שבהם זכה ויוקרתם יכולה למלא ארכיב שלם, והפרויקטים שהוא אחראי להם ברחבי העולם מתוקצבים במספרים שמדינת ישראל לא מכירה כמותם. ספדיה הוא גם אביה האדריכלי של מודיעין – יחד עם עמיתו הישראלי מירון כהן. ודווקא מכאן – הפרויקט השולי מבחינה כספית אך אחד היקרים ללבו מבחינה מקצועית – ספג ספדיה, לראשונה בחייו המקצועיים, עלבון צורב. עיריית מודיעין – כך גילה – החליטה להדיח אותו ממפעל חייו. וגרוע מכך – גם לא סיפרה לו על מעשיה.
הבעיות של שלב א'
בשלהי שנות השמונים, כאשר הבשיל הרעיון להקים עיר חדשה בגבעות ממזרח ליער בן שמן ודרומית לכביש 443, כבר היה ספדיה אדריכל ותיק, בעל שם ועסוק מאוד. מאחוריו כבר היה הפרס היוקרתי על ה"הביטאט" שתיכנן במונטריאול, מוניטין בינלאומי ורשימה ארוכה של הזמנות. את מקום מושבו העיקרי קבע בבוסטון, אך מעולם לא הפסיק לקיים קשר אדריכלי עם הרי יהודה. בעיקר בירושלים (פרויקט ממילא, תוכנית האב לגידול העיר מערבה ועוד). וכשהגיעה ההצעה להיות מתכננה של העיר החדשה והמודרנית בישראל, הוא העדיף אותה על פני אפשרויות רווחיות יותר. לפני 26 שנה החל לתכנן את מודיעין ומאז לא פסק.
מודיעין היא החותמת העיקרית של ספדיה על הנוף הישראלי והוא קשור אליה הרבה יותר מאשר פרויקטים גדולים יותר שתיכנן ברחבי העולם. כשאנחנו מתחילים לדבר על העיר ויסודותיה התיכנוניים הוא יורד מיד לפרטים. עיקר גאוותו על הצלחת הרעיון (המקורי בישראל) של עיר קוהרנטית, שצירי התנועה והחיים שלה נמצאים בעמקים הטבעיים. כשספדיה מדבר על מודיעין הוא לא רואה עיר בבניה אלא את השכונות הוותיקות שלה, שכבר הבשילו וה"עמקים" שלהן גדושים צמחיה ועצים בוגרים. הוא גם יודע שהעיר אפילו לא התעוררה באמת. זה יקרה רק לאחר שיושלמו כיכר התחבורה, הפארק העירוני וה"דאונטאון" (שיקום במשבצת הריקה שבין שדרות החשמונאים לרחוב תלתן).
כשאני שואל אותו על הפערים שבין החזון למציאות הוא מגיע מיד לבעיה שמטרידה את רוב תושבי העיר: תחבורה ותנועה. עמדתו בנושא מפתיעה: "אנחנו תיכננו את המפגשים בין הרחובות לשדרות העמקים כצמתים מרומזרים. אם היו מיישמים את זה, כמעט ולא היו בעיר בעיות תנועה ובוודאי שפחות תאונות במפגשים האלה. אבל בגלל בירוקרטיה ישראלית, שבין משרד האוצר למשרד התחבורה ומשרד השיכון, התקציב לרמזורים כל הזמן התעכב. בנו את העיר, סללו כבישים, שיכנו את התושבים, אבל רמזורים כמעט לא התקינו. אחר כך החליטו שכדי לפתור את הבעיה יעשו כיכרות. זה גם מאט את התנועה בעיר וגם כמובן הרבה יותר יקר. זה נעשה ממש בניגוד לדעתנו".
המחשבה לערער על הקביעה הזו מתחלפת במהירות בידיעה שמי שאומר אותה הוא אחד מבכירי מתכנני הערים בעולם. מודיעין, למרות מחלות הילדות שלה, היא עדיין העיר הטובה בישראל מבחינה תיכנונית. ותושביה צריכים להכיר לספדיה תודה על דברים רבים שהם אפילו לא חושבים עליהם. מערכת החשמל, למשל. אם זה היה תלוי בממשלת ישראל, היום היו מול המרפסות שלכם עמודי וכבלי חשמל כעורים. כאשר שמע ספדיה שחברת החשמל נערכת לרשת את העיר "מלמעלה" הוא נעמד על הרגליים האחוריות ותבע להיצמד לתוכנית המקורית: כל התשתיות, לרבות חשמל, חייבות להיות מתחת לאדמה. כמובן שזה הרבה יותר יקר, אבל כך זה צריך להיות.
כשבעל הבית מתחלף
העיר מודיעין מתוכננת לגודל של כרבע מיליון תושבים. מלכתחילה הוחלט לתכננה ולהקימה בשני שלבים וכעת אנו נמצאים על סיפו של העידן השלישי והאחרון של החלק הראשון. עם הקמת השכונות הבאות של העיר (נופים, ציפורים ואחרות במתחם P) יתווספו לה עוד כ-40 אלף תושבים וזה יהיה סופו של "שלב א'". חלק ב' – כלומר הכפלת גודלה של העיר) נמצא עדיין בשלב תיאורטי וגם יישומו עדיין אינו ודאי. הרוחות משתנות לפי הרכבי הממשלה המתחלפים וגם לפי זהות העומדים בראש עיריית מודיעין. אבל כשמדובר בעיר, ודאי "המתוכננת ביותר בישראל", גם בשלב הזה מתבצע תיכנון. ומי שעשה אותו בארבע השנים האחרונות, בהזמנת משרד השיכון ובמימונו, היו משה ספדיה ומירון כהן. מודיעין הקיימת התגלתה – בכללותה – כביצוע טוב של תוכנית טובה ובעל הבית היה מרוצה.
המטרה העיקרית של שרי השיכון היתה לשמר את הידע שהצטבר אצל המתכננים ובאמצעות חקירת שלב א' והסקת מסקנות ממנו – לתכנן את השלב השני באופן אופטימלי. במשרדים בירושלים בנו כהן וצוותו (בליווי המנטור ספדיה) מודלים פיזיים של שלב ב' והחלו לשרטט את קווי המתאר שלו. אבל לפני כחצי שנה התרחש משהו ששינה את כל התמונה: מדינת ישראל מסרה את כל האחריות על שלב ב' של מודיעין לידי העיריה ("הסכם הגג לפיתוח העיר") ובעל הבית – לראשונה מזה רבע מאה, התחלף.
כאן חשוב להבהיר כי תוכנית שלב ב' כולה, אם וכאשר תתבצע, תתרחש בעוד עשר שנים לפחות. גם כאשר ההחלטה היתה בידי המדינה הדעות היו חלוקות לגבי נחיצותה. אבל כעת היא כבר אינה בידי המדינה ולמרות שהיא תיאורטית, היא עולה לעיריה כסף. בעיריה החלו לבדוק את האפשרות להיפרד מספדיה.
למה לא סיפרת לי?
הידיעה על הכוונה להוציא את תיכנון השלב הבא של מודיעין מידיו נחתה על ספדיה כרעם ביום בהיר. האיש המבוגר והדור הפנים, המשלב אריסטוקרטיה ירושלמית ובוסטונית, התקשה להאמין שהדבר נכון. הרי גם בישראל יודעים ש"פרויקט מודיעין" אינו משמעותי לפירמה העולמית מבחינה כלכלית, ושהוא נעשה מסיבות אחרות. אכן מדובר בלקוח חשוב של העמית הישראלי מירון כהן. זה האיש שביצע בפועל את תיכנון העיר עד כה והוא המתכנן הנוכחי (בפועל) של שלב ב'. אבל ספדיה וכהן יודעים שאין לעיריה מחויבות חוזית כלפיהם ולכן אפשרות כזו, של התרת היחסים, נלקחה בחשבון.
מה שהשניים לא לקחו בחשבון היא הדרך שבה נעשו הדברים. הנכס העיקרי שלהם הוא הידע. מה שהצטבר במהלך למעלה מרבע מאה של עיסוק בגבעות האלו הפך את כהן וספדיה למומחים הגדולים בעולם לדבר הזה שנקרא "מודיעין". אמנם ניתן להפסיק לשכור את שירותיהם, אבל בוודאי שאף אחד לא ישליך הצידה את הידע העצום שהצטבר אצלם ו"יתחיל הכל מחדש". גם אם יחליטו לפנות לאחרים, ודאי יעשו זאת בידיעת ספדיה וכהן ובשיתוף פעולה עימם. בשנה האחרונה הוצגו התוכניות לראש העיריה ובכירים נוספים מספר פעמים וככל שספדיה וכהן הצליחו להבין, לא נשמעו ברחוב תלתן השגות על עצם קיומה.
כאשר הגיעה לספדיה שמועה על העברת התוכנית לידי משרד אחר (של האדריכלית והמתכננת המוערכת נעמה מליס, א.ר.) הוא מיהר להיפגש עם ביבס ושאל אותו אם אכן כך קרה. לדבריו, באותה פגישה הכחיש ביבס את הדברים. במכתב ששלח באחרונה לראש העיריה (שהעתקיו נשלחו גם לראש הממשלה, שרי הפנים והשיכון ואחרים) כתב ספדיה:
"… בחודש שעבר נפגשתי עמך ושאלתי באשר להמשך העבודה על שלב ב' של העיר. דיווחתי לך שנאמר לנו שהתכנון הועבר למשרדה של נעמה מליס. אתה הכחשת את הדבר ואפילו אמרת שאתה לא מכיר את הנ"ל. מאז, נמסר לנו מפורשות הן ממהנדס העיר והן ממשרד הפנים שאכן התכנון הועבר לאדריכלית נעמה מליס".
המשך מכתבו של ספדיה שופך עוד אור על הדברים ועל השגותיו:
"במכתבי אליך מהתאריך 16.1.2014 ביקשתי ממך להבהיר את ניגוד הדברים אך לא נעניתי. אין זו התייחסות הולמת. בנוסף על כל המשאבים שכבר הושקעו בהכנת והובלת תכנית שלב ב' לעיר. אני מאמין שטובת העניין היא לשמור על רצף תכנוני תוך ניצול הניסיון שהצטבר במשך 26 שנה ותוך שיתוף פעולה עם הצוות שהשקיע עבודה עצומה כל כך עד כה.
אין ספק, שהתחלה מחדש של תכנון כה מורכב על-ידי צוות שלא גדל עם העיר, על מעלותיה וחסרונותיה, תגרור הוצאות ציבוריות מיותרות וגם תגרום להתארכות רבה של התהליך, בנוסף על ההשלכות לגבי אופייה של העיר בעתיד.
קשה להבין את המניעים שהובילו לרצון להעביר את התכנון לאחרים אלא כצעד המבוסס על חוסר אמון בעבודה שלנו עד כה.
אני מוצא לנכון לידע את המעורבים בדבר בעמדתנו זו – את שר השיכון ואת שר הפנים ואת האחראים לתכנון הלאומי שבמשרדם. אני גם מוצא לנכון לידע את ראש הממשלה, היות והמדובר בעתיד מודיעין על כל השלכותיו הלאומיות.
אם בדעת המדינה להחליף את המתכננים לאחר 26 שנה של עשייה בכל הקשור לעיר מודיעין, הייתי מצפה לקבל על כך הודעה רשמית אשר תפורסם גם לציבור הרחב. תושבי העיר מודעים לתרומתנו מרובת השנים לעיר והם זכאים לדעת ולהבין את שיקולך בעניין".
"אני לא צריך שקל"
הפגישה עם ספדיה מתקיימת בבית קפה הסמוך לעיר. הלכותיו ודיבורו שקטים (כמתבקש מבוסטונאי בגילו. את המוצא הירושלמי מסגירים הסנדלים שהוא נועל למרגלות החליפה הלבנה). אליהם מתווספת צרידות ועייפות של עשרות שנות טיסה מסביב לגלובוס. גם עכשיו הוא מתרוצץ בין פרוייקטי ענק שתיכנן, בעיקר בסין ובסינגפור. כשהוא מדבר על הפרויקטים האלה הוא שופע הערכה למימדים הפיזיים הנהוגים בסין, ולתרבות העסקית הנהוגה בסינגפור. עליה הוא מדבר בערגה ממש, ומדגיש כי זוהי ירושת התרבות הבריטית, שהקימו את העיר שהפכה למדינה. "אין שם טיפה שחיתות", הוא אומר. "מילה זו מילה, הסכם הוא הסכם, זמן זה זמן. הם אולי לא דמוקרטיה כפי שאנו מכירים, אבל השיטה שלהם עובדת מעולה".
וכאן, אצלנו?
"לא כל כך".
תרשה לי לשאול אותך ישירות – כל העניין הזה עם הפקעת שלב ב' מכם. זה לא בסופו של דבר עניין של כסף?
"לא ולא. אני לא צריך שקל ולא חצי שקל. מה שמדריך אותי הוא טובת העיר בלבד וטובת התושבים שלה. מה שחשוב לנו הוא שיהיה המשך לתוכניות שלנו ושלא יזרקו את כל מה שעשינו. אולי כך עושים כשמתכננים בית אבל לא כשמתכננים עיר".
העיריה: "פנינו גם לספדיה"
ביקשנו לדעת מה עמדתו של ראש העיריה חיים ביבס לגבי תוכנית שלב ב', להכיר את השקפותיו על תוכנית שלב א', לשתף את הציבור במצב העניינים הנוכחי ובמה שאירע, וכמובן לקבל את גרסתו לטענותיו של משה ספדיה. העברנו לו את השאלות הבאות:
- מדוע החליטה העיריה להוציא את תיכנון שלב ב' מידי משרד האדריכלים של משה ספדיה?
- מתי התקיים המכרז לביצוע תיכנון מחודש של שלב ב'? מי הגורמים שניגשו אליו להוציא משרדה של נעמה מליס?
- העיריה בחרה להפסיק תיכנון בן 26 שנה מיד לאחר שהתאפשר לה לעשות זאת, עם קבלת האחריות על המשך בניית העיר מידי משרד השיכון. החלטה זו נראית כפזיזה. מהי תגובתך?
- במשרד האדריכלים של משה ספדיה טוענים כי המהלך כולו הוסתר מפניהם. אף נטען כי כאשר שאלו אם יש אמת בדברים, נענו בהכחשה. מהי תגובתך?
- מה המחמאה העיקרית שיש לך להעניק לתוכנית שלב א' של מודיעין? מהי הביקורת העיקרית שלך כלפיה?
בנוסף, ביקשנו לקבל העתק של חוזה ההתקשרות עם משרדה של נעמה מליס.
וזוהי התגובה שמסר דובר העיריה:
"כידוע, המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה בשנת 2008, במסגרת עדכון התמ"א (תכנית מתאר ארצית) כי התפתחות מודיעין מכבים רעות תוגבל לשלב א' בלבד ועל כן נושא תכנית מתאר לשלב ב' של העיר כלל אינה עומדת על הפרק בשנים הקרובות.
מאחר ותוקפה של תכנית המתאר הנוכחית צפוי לפוג בשנים הקרובות ובעקבות הליך הסמכת והרחבת סמכויות הוועדה המקומית, הוטלה משימת עדכון תכנית המתאר העירונית על הוועדה המקומית. בשל כך פנתה העירייה במכרז למספר משרדי אדריכלים, לרבות משרדו של ספדיה, לצורך קבלת הצעות מחיר לתכנון תכנית המתאר של העיר.
ראוי לציין כי בעת הצעת המחיר על ידי משרדו של ספדיה לא נמסר כי המשרד מחזיק בחוזה מול משרד הבינוי והשיכון ולא נטען כי המשרד כבר מקבל שכר בגין תכנון תכנית המתאר, כאשר הצעת המחיר של המשרד לעירייה כללה תשלום מלא על עבודות התכנון עליהן המשרד כבר קיבל תשלום ממשרד הבינוי והשיכון.
בתום בחינת ההצעות השונות בחרה העירייה את ההצעה המיטבית לצורך ביצוע העבודה.
העירייה מעריכה ומוקירה את פועלו של ספדיה לטובת העיר ותשמח להוסיף ולשתף פעולה גם בפרויקטים נוספים המצויים כיום בטיפולו לרבות מרכז העיר ותחנת הרכבת. עם זאת, העירייה מאמינה כי אין זה סביר שתכנון עיר יבוצע רק על ידי אדם או משרד אחד. גמישות בזהות מתכנני ערים יכולה לאפשר ראיה רחבה יותר ומגוונת יותר בעת תכנון העיר".
בקשתנו לקבל העתק של חוזה ההתקשרות עם משרדה של נעמה מליס לא נענתה.
(צילום: סטיבן קלי)
