מטוסים מעל העיר
כבר מספר שבועות שמעל ראשי התושבים עולה הזימזום המעצבן הזה. נכון שיש בעיר הרבה יוצאי חיל אוויר וכאלה שגרו שנים בבסיסי חיל האוויר ורגילים לרעש, אבל מה עם השאר? למה אנחנו – בעיקר אלה שבאו מירושלים שם אין מטוסים באוויר (גם לא ים וכלבים) – למה אנחנו צריכים לסבול?
אז ברשות שדות התעופה הסבירו שמסלול נחיתה שהיה סגור כמה שנים לצורך שיפוצים נפתח מחדש, והופ, התעבורה האווירית של מדינת ישראל יורדת לנו על הראש לקראת הנחיתה בנתב"ג בשריקות צורמות אוזניים. והכי גרוע: לא נראה שזה עומד להשתנות. כי אם השקיעו מיליונים בשיפוץ מסלול של שני וחצי קילומטרים, אף אחד לא השתגע להעתיק אותו למקום אחר רק כדי שתושבי מודיעין יוכלו לישון בשקט.
חניה כפולה ליד בתי ספר
תנסו לנסוע בבוקר ליד בית ספר, בעיקר ברחובות הקטנים ולא בשדרות הרחבות. זה כמעט בלתי אפשרי לעבור שם, כי בערך בשבע וחצי מתחילה דהרה מטורפת של הורים שרוצים לאפסן את הילד בבית הספר ולרוץ לעבודה בהייטק או בצבא.
צפיפות איומה בכביש, על חניה אין מה לדבר והפתרון: עצירה בנציב השמאלי, חסימת הכביש לנהגים שילדיהם כבר התחתנו ועזבו את הבית או לסתם אחרים, ציפצופים, עצבים וגם מפרצי "נשק וסע" לא תמיד פותרים את הבעיה. הלו, משטרה: כדאי שתטיילי בשבע וחצי בבוקר ליד בתי ספר עם פנקס דו"חות פתוח.
פקקים בבוקר בכניסה לכביש 431
זה קורה בכל בוקר, בשדרות החשמונאים, בואכה כיכר התחבורה ולכיוון פארק ענבה והיציאה לכביש 431. אני מנסה להימלט מהמחשבה מה יהיה שם בבוקר כשארבע השכונות החדשות ייבנו. איזה לחץ ייווצר על הכביש כשבעיר יגורו 150 אלף תושבים ולא 90 אלף.
המוקד השני: ברחוב אבני חושן ובכביש הגישה משדרות זבולון לכיכר השרקרקים, משם מתנקזת התנועה לרחוב פז שמחבר את אבני חן לכביש 431. סיוט של בוקר והשאלה מתי יורחב הכביש שיוצא מרחוב פז לארבע נתיבי כדי להקל קצת את הלחץ.
מחסום מכבים
בעיקר בשעות ארבע-חמש אחר הצהריים, כשחצי מתושבי העיר חוזרים מהעבודה בירושלים. נהגים דיווחו שלפעמים הם עומדים בפקק חצי שעה ויותר ושזנב כלי הרכב מתחיל כבר מבית חורון, עשרה קילומטרים ויותר ממודיעין.
נכון שבשעות הלחץ משתדלים בצה"ל לאייש את כל עמדות המעבר אבל יש מקרים, והם לא מעטים, שבהם רק עמדה אחת או שתיים לכל היותר מאויישות. מה קרה? לימור או יסמין ברגילה? ואולי בגימ"לים? השאלה היא גם מה מידת היעילות של הבודקים. ברוב המקרים שאני לפחות עברתי במחסום, אף אחד לא טרח להציץ לכיוון הרכב. ברוב המקרים הם עסוקים בלדבר אחד עם השני. עדיף השניה.
האבק מאתרי הבניה
זה יילך ויהיה יותר קשה ממה שזה עכשיו. גם הירוקים יגידו לכם שהאוויר שננשום כאן בשנים הקרובות לא יהיה מהמשובחים כל כך, למרות התקנות שמחייבות קבלנים שחוצבים בקרקע לדאוג שהאבק לא יגיע לבתים. יש שיטות – הרטבה של הקידוח ועוד.
אם כיום האוויר כבר מלא חלקיקי אבק וחול במודיעין, מה יקרה כשיתחילו לבנות את השכונות החדשות? מתי מחלקים מסיכות אב"כ?
המשאיות בכבישי העיר
לפעמים זה פחד לנסוע בעיר ברכב פרטי קטן כמצדך דוהרת משאית ענק או סמי טריילר עמוס בחול, שיכול למעוך אותך עם המאזדה כמו זבוב טורדן.
יש תקנה תעבורתית שאוסרת על משאיות לנסוע משער הגיא בכביש 1 לירושלים בשעות הבוקר כדי לא ליצור פקקים בכביש העולה לבירה. לכן מאות משאיות (המשטרה אומדת את מספרם ב-300 ביום) עולות על מחלף לטרון, חוצות את מודיעין לכביש 443 ומשם עולות לירושלים. שדרות החשמונאים מהכניסה לעיר מדרום ועד לכביש 443 וגם ברחוב מנחם בגים דרך רעות מכבים עד לכביש 443 הפכו בשעות הבוקר לנתיב עיקרי של כלי הרכב הכבדים. חלק גדול מהמשאיות נתפס עם עודף משקל, ליקויים בטיחותיים, לחץ אויר לא תקין בצמיגים (בגלל עודף המשקל). בקיצור – פצצות מתקתקות כל כבישי העיר.
מפקד המשטרה בעיר סגן ניצב אמיר קליין ציין כי "אם המשאיות נוסעות כחוק ואין בהן ליקויים טכניים, אני לא יכול להוריד אותן מהכביש. יש לנו מחסום בשיתוף משרד התחבורה ואנחנו שוקלים משאיות ונותנים דו"חות די רבים על חריגות משקל וליקויים טכניים, אנחנו מורידים מהכביש כל רכב לא בטיחותי".
מחירי הדיור
בואו נאמר את האמת המרה: מודיעין עיר יקרה למחיה. לא רק בדיור אלא גם בסעיפי תקציב אחרים. אבל מחירי הדירות כאן היא מכת מצרים אמיתית. נכון שאף אחד לא הכריח אף אחד לבוא לגור כאן וכולנו עשינו זאת מבחירה, אבל לשלם כאן על דירת שלושה חדרים 1.2-1.3 מיליון שקלים ועל דירת ארבעה חדרים 1.5-1.8 מיליון שקלים, קצת מוגזם.
אם מחירי הדיור בעיר לא ירדו משמעותית יהפכו ערים אחרות במרכז הארץ למוקד משיכה לזוגות צעירים שרצו לבוא למודיעין. ראש העין, גדרה, יבנה, שכונות חדשות ברמלה שצמודות לכביש 431, באר יעקב, ועוד מקומות, ישאירו את מודיעין כעיר שהולכת ומזדקנת, בסך הכל עשרים שנה לאחר הקמתה. זה נראה לא טבעי אבל אנחנו בכיוון הזה. האם הסכם הגג ממש יסייע להוריד כאן את המחירים? ספק גדול.
מתווכים בעיר לא מאמינים כל כך בירידת מחירים, מוטי משעלי: "לא נראה לי שבשנים הקרובות המחירים ירדו כאן. זה חלום".
הרכבת לירושלים
כלומר האין רכבת לירושלים. כל פעם מספרים לנו שאו טו טו סלילת הקו המהיר ירושלים תל אביב תופס תאוצה. העובדה היא שייקח עוד לא מעט זמן עד אשר נוכל לעלות על הרכבת במודיעין ולהגיע אחרי עשרים דקות לבנייני האומה בירושלים. חמש שנים? שבע שנים? ובעיר שרבים מתושביה עובדים בבירה, תחשבו רק עד כמה רכבת יעילה לשם תחסל כאן שלוש מכות במכה אחת: הצפיפות ביציאה לכבישים העורקיים, מחסום מכבים והרכבת עצמה. רק כמי שחווה על בשרו את ההבטחות של הרכבת הקלה בירושלים שלקח חמש עשרה שנה מאז החלו העבודות ועד שהיא צפרה בנסיעה הראשונה שלה, הרבה עובדי מדינה שגרים במודיעין ייצאו לפנסיה מבלי שחלום הנסיעה ברכבת לעבודה יתגשם להם.
קחו בחשבון שגם כאשר הקו המהיר מת"א לירושלים יושלם ויתחיל לפעול, חיבור מודיעין לפרויקט אינו פשוט כלל – למרות שאנחנו נמצאים בדיוק במרכזו והכל קורה ב"שכונה" שלנו. כדי לחבר את מודיעין צריך להקים חלק חדש שייקרא "קשת מודיעין". הוא כבר מתכונן אבל אפילו בור אחד בו לא נחפר עדיין.
השוהים הבלתי חוקיים בעיר
בלשון המשטרתית היבשה הם נקראים שב"חים (שוהים בלתי חוקים). אלה הפועלים הפלסטינים שממלאים את העיר, בעיקר באתרי הבניה והתופעה תלך ותתרחב עם תחילת הבניה של השכונות החדשות.
המשמעות של מאות פלסטינים שנמצאים כאן, רבים מהם בלי אישורי שהיה, הנשארים ללון באתרי הבניה, היא שהמשטרה נאבקת בהם בגלל פריצות למכוניות ולדירות. והיו כבר כמה מקרים של הטרדות מיניות וגם מקרי אונס (ושבמקרה אחד נתפס פועל פלסטיני בשנות החמישים לחייו ואב לילדים).
ייאמר לזכותה של המשטרה שהיא משקיעה הרבה כוחות ומאמצים לתפוס את השוהים הבלתי חוקיים ולהילחם במסיעים. רובם תושבי מזרח ירושלים שעושים קופה לא קטנה על הסעת פועלים. הקירבה לקו התפר מקילה על הפלסטינים להסתנן ולהגיע לעיר וכמעט בכל שבוע המשטרה עוצרת עשרות שוהים בלתי חוקיים.
חברי מועצת העיר
כשסיקרתי את עיריית ירושלים, אפילו לראשי עיר חזקים כמו טדי קולק ואהוד אולמרט היתה אופוזיציה כוחנית יותר ממה יש כאן לחיים ביבס במודיעין.
ייאמר לזכותו של ביבס שהוא גיבש קואליציה רחבה מאד ושהוא שולט היטב במועצה ומשתדל להיות דמוקרטי ולהתנהל בשקיפות. בקדנציה הקודמת עוד איכשהו הציל את המצב בחדר הישיבות מתרדמת מוחלטת אלכס ויינרב, שהיה לפחות מעניין, הומוריסטי ויצר כמה ההתנצחויות עם ביבס.
אלא שבקדנציה הנוכחית, את ויינרב החליף שרון מעוז שאפילו התיישב באותו כיסא ממש. אבל מעוז הוא הרבה יותר פרגמטי, לא מתלהם ולא גורר את ביבס לוויכוחים ומעלה נושאים שגם ביבס רואה כחשובים.
אלא ששאר האופוזיציונרים (כלומר מויש לוי ומיכל פלג מסיעת "שחר עושים חינוך") לא עושים ממש קולות של אופוזיציה. אפילו לא קרוב לזה. פלג תורמת את חלקה בעיקר בכמה דברי תורה על 'פרשת השבוע' ומויש לוי לא ממש נלחם. אולי כי הוא בדרך לחזור לקואליציה? האחרים, כלומר שאר חברי הקואליציה, מרימים יד כשצריך, כלומר בהצבעות. עוד לא "חותמת גומי" אבל די קרובים לזה. והם בעיקר שותקים וביבס מדבר. אבי אלבז עוד איכשהו מתחפש לפעמים לאופוזיציה אבל רק בענייני דת.
הצעות לסדר לא ממש באות מכיוון חברי הקואליציה הרחבה. על קריאות ביניים אין מה לדבר בכלל. העיקר שהכיבוד טוב. יש פירות, עוגיות, בייגלך ועמדת קפה פעילה. מה רע?
(צילום אלי גל)
