בלב מלא חששות ניקה השבוע מויש לוי את שולחנו ונפרד מתפקידו בחמש וחצי השנים האחרונות כמחזיק תיק החינוך וסגן ראש העירייה. נפרד בשקט מפרויקטים שיזם, הקים וקיבלו חיים משלהם, ונפרד בדאגה מתוכניות שנמצאות בתחילת דרכן ולא בטוח שיהיה מי שימשיך אותן. "יש דברים שעזבתי באמצע ואני חושש להם", הוא אומר.

ביום החופש הראשון שלו, רגע לפני שהוא יוצא אל השוק החופשי, הוא מרשה לעצמו לקום מאוחר יותר מהרגיל, מתיר לעצמו להישען לאחור, ללגום כוס אספרסו, ולבקר את ההחלטה להפוך את תפקיד מחזיק החינוך למשרה התנדבותית, להגיב למבקרים שטענו שהוא "מחזיק תיק החינוך של יח"ד", לספר על תופעת "גניבת הקרדיטים" בקרב חברי מועצה, ולהיזכר בטוב וברע, כולל מאבק בית ספר "רעים" שהגיע לפתחו של בית המשפט. לשלושת אלפי בוחריו הוא מבטיח לא להיעלם בספסליה האחוריים של האופוזיציה, ומתייחס גם לפוטנציאל חזרתו לקואליציה.

למה צריך "מחזיק תיק"?

לתיק החינוך הגיע מויש לוי בשלהי הקדנציה של ראש העירייה הקודם, משה ספקטור. "התחלתי בהתנדבות", הוא נזכר, "לקחתי חודש כדי לסגור את משרד עריכת הדין הפרטי שלי, ובפועל נכנסתי לתפקיד ב-1 לינואר 2009". אז נכנס לוי, בדיוק כמו היום, עם שני מנדטים למועצת העירייה ולקואליציה. את תפקיד סגן ראש העירייה בשכר קיבל למחצית הקדנציה הראשונה, ברוטציה עם מיכאל חרל"פ, אותו הסכם שהוצע לו גם במשא ומתן הנוכחי. רצה הגורל, וחברי המועצה ממכבים ורעות, שהחזיקו שלושה מנדטים, התפצלו באמצע הקדנציה, תפקיד סגן ראש העירייה בשכר נלקח מהם, ולוי נשאר בתפקיד בשכר לאורך חמש שנים תמימות. הפעם, כאמור, הוצע לו אותו הסכם ראשוני של 2009, אך הוא סירב. "למדתי עם הזמן", הוא מסביר, "שתפקיד מחזיק תיק החינוך הוא תפקיד של יותר ממשרה מלאה. העיר הזו היא חינוך. למעלה ממחצית התקציב העירוני הוא לחינוך. למעלה מארבעים אחוז של התושבים הם מתחת לגיל 19, ובעיר של שמונים אלף תושבים המספר הזה הוא עצום. אין אף מערכת חינוך שדומה לנו במספרים".

ובכל זאת, בפעם שעברה הסכמת למחצית קדנציה בשכר ורוטציה, למה לא הפעם?

"קודם לא הייתי מודע לכמות העבודה שהתפקיד הזה דורש. אני מודה, שהנחתי שבגלל שאת התפקיד עשה לפני עופר גלנץ בהתנדבות, אפשרי לעשות זאת במשרה חלקית. לא האמנתי כמה זה ידרוש ממני, כי להיות מחזיק תיק חינוך זה לא רק לשמר את הקיים, זה גם לקחת את המערכת קדימה. דריכה במקום משולה לצעידה אחורה".

עכשיו מונתה לתפקיד הילה בן אליעזר, ללא שכר, ומשולחן המשא ומתן הוסבר שמי שמחזיק למעשה, היום וגם בתקופתך, בתיק החינוך הוא ראש העירייה ומי שמתפעל את המערכת כמעט לבד זו ראש מנהל חינוך. אולי זה אומר שתפקיד מחזיק תיק החינוך קטן ממה שאתה מתאר?

"לראש העיר יש זמן מוגבל. הוא לא יכול להתעסק בכל. הסמכות העליונה היא באמת שלו, הוא משתדל להיות מעורב, ובהחלטות חשובות בהחלט התייעצתי איתו וקיבלנו החלטות יחד, אבל ראש העיר סמך עלי לחלוטין ונתן לי את מלוא הסמכויות בתחום. אני מאוד מקווה שהדעה הזו שהושמעה היא לא ממישהו בעל אחריות בתחום הזה, כי אם זו הרוח שנושבת עכשיו, זה לא מבשר טובות למערכת החינוך בעיר. גם בנושא ראש מנהל חינוך, נכון שהיא הגוף הביצועי אבל היא צריכה את מחזיק התיק, נבחר הציבור, כדי לדאוג לתקציב, להיות בקשר עם ראש העיר, לסייע לעבודה מול שאר האגפים. נבחר הציבור הוא זה שמקדם תהליכים, דוחף דברים קדימה, ובסופו של דבר הוא זה שהציבור רואה בו כמייצג. הציבור פונה אל מחזיק התיק ואל ראש העיר כשהוא דורש תשובה או פתרון. בחמש השנים האחרונות ישבתי עם אלפי הורים, אם זה בנוגע למצוקות שלהם בתוך המערכת, אם זה בשאלות של שיבוץ ורישום, אם זה בנוגע לרעיונות שיש להם, עם מנהלים, מורים, גננות, סייעות, המגע הוא יומיומי וזו עבודה דורשת, שוטפת ובלתי פוסקת".

באתי, ראיתי, בניתי

בין הישגיו מונה לוי את פרויקט "סחלבים", תו התקן העירוני למסגרות הגנים הפרטיות, שתפס תאוצה וכרגע מאפשר לאלפי הורים בעיר לוודא כי המסגרת (מגיל לידה עד שלוש) שאליה הם רושמים את ילדיהם, עומדת בקריטריונים של בטיחות, חינוך והיגיינה, ונמצאת בפיקוח מקצועי. "זה פרויקט שאין עוד כמוהו בארץ", מספר לוי בגאווה. "השבוע, כשניקיתי את השולחן גיליתי את כל הטיוטות הראשונות שנעשו בעניין, וזה באמת משמח לגלות שכל הפתקים הקטנים הפכו לתוכנית משמעותית שכבר עומדת על רגליה ורצה קדימה". פרויקט אחר שלוי גאה בו במיוחד הוא מרכז הצעירים שהקים, "זה נושא שלא קשור במישרין לחינוך", הוא מסביר, "ואם לא הייתי בתפקיד במשרה מלאה, בוודאי שלא הייתי מתפנה לטפל בו. זו הייתה נקודת חולשה עירונית. ראיתי שאנחנו משקיעים כל כך הרבה בילדים שלנו, עד גיל 18, ואז עושים להם מסיבת גיוס יפה, נותנים להם מתנה יפה, תיק שהבן שלי עד היום נהנה ממנו, ואז נפרדים מהם לשלום ומאבדים איתם כל קשר, ואז אנחנו מתפלאים שאחרי הצבא הם לא חוזרים. בעזרתו של דוד צור, מנהל מחלקת נוער בזמנו, הקמנו פלטפורמה, דאגתי לתקציב, והיום הוא עומד בפני עצמו, והיום יש אפילו מחזיק תיק לנושא", הוא שולח רמז דק לאוויר.

"אם אני מסתכל חמש שנים אחורה", הוא ממשיך, "אי אפשר להגיד, כמו שהרבה פוליטיקאים אוהבים לומר, שהמצב היה קטסטרופלי לפני. המצב לא היה רע. היה מצב טוב שצריך היה לשפר אותו. את זה בהחלט עשיתי. אפילו בנושא אחוז הזכאים לבגרות, שזה לא חזות הכל אבל זה מדד חשוב שנהוג להתייחס אליו, הייתה עלייה קבועה מ-72 אחוז ל-81.1, עלייה של כמעט עשרה אחוז. בכל קנה מידה מדובר בהישג עצום".

מה היה הקושי העיקרי שהתמודדת איתו?

"הקושי העיקרי היה בעובדה שזו מערכת שצומחת בצורה בלתי רגילה. דבר שיצר שני קשיים, האחד הוא שהמערכת הייתה בנויה לפי מספר תלמידים מסוים, וכשהמספר משתנה מאוד מהר, צריך להתאים במהירות את המערכת. לא הייתה אפילו יחידת רישום", הוא צוחק. "הרישום היה נעשה במחלקת גני הילדים או במחלקת בתי הספר, הרישום היה ידני, ולא היה שום תיאום בין המערכות. לכן, אחד הדברים שעשינו היה הקמת יחידת רישום שמרכזת את הנושא, מעבר לרישום אינטרנטי, והיום כמעט כל הרישום נעשה דרך האינטרנט. קושי שני היה שהגידול המהיר במספר הילדים יצר תופעה של הרבה מאוד בתי ספר מתארחים. אני הצבתי יעד שתוך חמש שנים כל בתי הספר המתארחים יגיעו למבנה משלהם".

עמדת ביעד?

"כמעט. עדיין יש שלושה שמתארחים – אמי"ת בנים ובנות, יזמ"ה ועירוני ה' שפתחנו השנה, אבל מבנה הקבע של שלושתם נמצא בתהליכים בנייה והם צפויים להיכנס אליהם כבר בשנת הלימודים הבאה. עוד שנה אחת והייתי מגיע ליעד. אי אפשר לשכוח שבמהלך התקופה הזו גם פתחנו בתי ספר חדשים, יישמנו את רפורמת טרכטנברג ומצאנו מקום לכל בני השלוש בגנים העירוניים, הכנסנו את 'אופק חדש' ו'עוז לתמורה', רפורמת המחשוב. לצערי, בתחום האחרון לא הספקתי לסיים את המהלך של מעבר לטאבלטים, אבל מישהו אחר יסיים את זה במקומי. אני מקווה".

יש תהליכים שהתחלת ואתה חושש להם?

"היו הרבה מאוד תהליכים שהתחלתי ולצערי לא אוכל לסיים. בחינוך התהליכים הם ארוכי טווח, וכל פוליטיקאי אוהב להראות את הרפורמות שיזם וביצע במהלך כהונתו, אבל בחינוך מדובר בתהליכים ארוכים. זו הבעיה במישור הארצי למשל, שכל שר חינוך מגיע ומפסיק את התהליכים שהחלו לפניו, ומתחיל תהליכים משלו שהוא לא מספיק לסיים לפני שמגיע שר חינוך חדש ותהליכים משלו. אני לא רומז חלילה למחליפתי, הילה בן אליעזר, שאני מאחל לה המון בהצלחה. אני רק חושש שלמרות שהיא מועמדת מצוינת לתפקיד, משאבי הזמן שלה יהיו מוגבלים בעניין הזה, ולכן היכולת שלה לממש ולהוביל תהליכים, מעצם העובדה שהיא אינה ממלאת את התפקיד במשרה מלאה, תהיה מוגבלת. אם היא תראה דברים אחרת ותרצה לשנות, זו זכותה המלאה וזה דבר שאני מעריך, אבל יש תהליכים שנמצאים ממש בתחילת דרכם, ואני חושש שלא יהיה מי שיקדם אותם".

הקרב על הקרדיט

תקופתו של לוי כמחזיק תיק החינוך לא הייתה סוגה בשושנים. אחד מרגעי השפל המקומיים הגיע לפני כשלוש שנים כאשר הוחלט בעירייה להעתיק את בית ספר "רעים" ולהעבירו למבנה חדש בשכונת מוריה. הורי התלמידים יצאו למאבק שהגיע עד לפתחו של בית המשפט. "המצב של 'רעים' היה לא נורמאלי", מספר לוי, "זה היה בית ספר שקיבל ילדים מכל מיני שכונות, בלי שום היגיון, ויצר בעיה לכל שאר בתי הספר בסביבתו. היינו חייבים להעביר אותו, וההחלטה הייתה קשה, וכללה הרבה מאוד כעס ואפילו מאבק משפטי. ספגתי הרבה מאוד צעקות וכוניתי בהרבה מאוד שמות באותה תקופה, אבל הגישה שלי תמיד הייתה להיפגש עם ההורים, להקשיב ולספוג את כל הכעס, ובסופו של דבר, בראייה של זמן לאחור, ההחלטה הזו התבררה כנכונה. זה היה מצב שעשה טוב לא רק ל'רעים' אלא גם לשאר בתי הספר בסביבתו. ההחלטה הקשה הבאה, שמי שיחליף אותי יצטרך לעשות, תהיה בקשר לבתי הספר באזורים המתבגרים".

לאיזה בתי ספר אתה מתכוון?

"יש בתי ספר כמו 'מעוז המכבים', 'עמית', 'דורות', 'ניצנים', 'אופק', 'דורות', 'עידנים', 'היובל', שיעמדו בקרוב מול החלטות מאוד קשות". לוי רומז ולא מוסיף עוד, המבין יבין, והחזית עוד צפויה להיפתח. הפעם, כנראה שלא מולו.

קושי נוסף שלוי התמודד איתו לאורך כל הדרך היה המיתוג שלו, על ידי חלק מהציבור, כ"מחזיק תיק החינוך של בית ספר יח"ד", בית הספר הייחודי שהוא היה ממקימיו. "הטענות האלה הן מאז ומתמיד", מגיב לוי. "הן הגיעו תמיד ממקום של שיקול פוליטי ואינטרסנטי. ניתן היה לראות את זה בעיקר בטענות של ברוך בוחניק לגבי התקציב". לוי מתייחס לדו"ח התקציב העירוני שפורסם כאן לפני פחות משנה, שבו חשף יו"ר וועדת ביקורת דאז, ברוך בוחניק, פערים שהתגלו לכאורה בין התקצוב העירוני לבתי הספר השונים. נתוני אותו דו"ח העידו, לכאורה, שאת מירב התקציב העירוני מקבל בית הספר של יח"ד. "בוחניק יודע שאני כועס עליו על אותו מקרה", אומר לוי, "וזה מהסיבה הפשוטה שהמידע הזה פשוט לא נכון. הוא השתתף בפגישות, שאל שאלות וקיבל תשובות, ובכל זאת פרסם דברים שהם לא נכונים. באופן טבעי לא אהבתי את זה. כל מי שקשור לתחום, ידע שהחלוקה התקציבית היא שוויונית, צודקת והוגנת. זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים, אפילו ברשימה שלי לבחירות למועצה, אף אחד חוץ ממני לא מגיע מיח"ד".

יש מישהו נוסף שאתה כועס עליו?

"אני לא איש של כעסים. באופן טבעי לכל אדם יש את הרגשות שלו, והוא מושפע מדברים שקורים סביבו. יש למשל את נושא גניבת הקרדיטים. דבר שנעשה על ידי אישים שונים אינספור פעמים, וזה תמיד מרגיז אותי מחדש. ברמה הפוליטית כנראה שעשיתי טעות. עשיתי דברים ונהניתי מהעשייה, ואז גיליתי שאנשים אחרים לוקחים קרדיט על הפעילות שלי. במקום לפרסם את עצמי וליחצ"ן את עצמי הייתי עסוק בעשייה. זה משהו, שאני מודה, שלא עשיתי".

בראייה לאחור, בהתבסס על תוצאות הבחירות, אתה מצטער שלא פרסמת יותר ונתת לאחרים לגנוב לך קרדיטים?

"בבחירות קיבלתי תמיכה של כ-3,000 אנשים. זכיתי להיות המפלגה השלישית בגודלה במועצה. זה סימן שהרבה אנשים כן העריכו וכן ראו את העשייה. אנשים לא אוהבים את המילה פוליטיקאי, הם רואים אותה כמילת גנאי, אבל אני חושב שפוליטיקאי הוא אדם שמוכן להעמיד את עצמו לטובת הציבור, וזה לא הכל רק תכונות שליליות. הבעיה היא שיש פוליטיקאים שמוכיחים את התכונות השליליות האלה. יש בפוליטיקה המקומית אנשים שכן גונבים קרדיטים על דברים שלא עשו, שעוסקים בפרסום ולא בעשייה אמיתית, יש כאלה, ואני אהיה עדין, שלא ישרים לגמרי, וכן, הם נמצאים גם במועצת העיר. אני חושב שהבאתי לפוליטיקה משהו אחר, נקי, ישר".

הפוליטיקה הזו הרחיקה ממך את תיק החינוך.

"נכון, מצד שני אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו מציעים להם תיק חינוך וסגנות בשכר לשנתיים וחצי ולא היו לוקחים את זה בשתי ידיים. אנחנו החלטנו לא לקחת את תיק החינוך, כשאנחנו יודעים שלא נוכל לדאוג לו כמו שצריך. זה היה ויתור מאוד גדול, אבל אני לא מוכן לקחת על עצמי טייטל רק כדי לסמן וי. אני לא פורש מהפוליטיקה, אני יודע שאמשיך לפעול למען התושבים והבוחרים שלי גם במועצת העירייה. אני לא אוהב את המילה אופוזיציה כי יש לה הקשר של נגד. המטרה של הסיעה היא לא להיות נגד אלא לעשות, ליצור ולקדם רעיונות, גם אם זה לא מתוך הקואליציה".

הולך? חוזר?

משולחן הקואליציה כבר נרמז שהדלת ללוי נשארת פתוחה, ובהסכמים אף נרשם שתיק החינוך מועבר "למשמורת" לידי הילה בן אליעזר, אבל לוי ממשיך לשדר "עסקים כרגיל".

"הדלת אף פעם לא הייתה סגורה", הוא נשען לאחור ומחייך, "הם מאוד רצו אותנו בקואליציה, וגם אנחנו רצינו להיות שם, אבל במקום שבו נוכל לעשות עבודה כמו שצריך בתחום החינוך. החינוך, ואת זה כולם יודעים, מצריך משרה מלאה. תפקיד סגן ראש עיר זו לא המטרה, בניגוד לאנשים אחרים במועצה, אם זו הייתה המטרה כבר הייתי בקואליציה ושנתיים וחצי הייתי סגן ראש עיר בשכר, עם הגרלה, עם רוטציה, העיקר לשבת על הכיסא, אבל עבורי זה היה רק כלי כדי לממש מטרות אחרות לגמרי. זה כנראה עניין של אופי. אני לא בן אדם שרוצה שיראה טוב, אני רוצה שבאמת יהיה טוב".

כרגע הוא בחופש, נהנה לקום בבוקר בלי למהר לשום מקום, "למרות שאני עדיין מקבל טלפונים מהורים ומורים", הוא צוחק, "הבחירות עדיין לא חלחלו", אבל בקרוב ישוב לוי לשוק החופשי, ודווקא לא יחזור לתחום עריכת הדין שממנו הגיע. "זה החודש הראשון, מזה הרבה מאוד שנים, שאני באמת בחופש, אבל זה מהר מאוד ימאס עלי, והמטרה שלי היא למצוא משהו שיהווה פרנסה וגם ימלא לי את הנשמה. הכיוון הוא המגזר השלישי, וכמובן המשך התפקיד כחבר מועצה. אני חושב שאופוזיציה זה דבר מאוד חשוב בכל מערכת דמוקרטית. לא אופוזיציה שמטרתה היא להצביע נגד, אלא כזו שפועלת למען התושבים".

לוי מבקש לסיים את השיחה במילות תודה לציבור הפעילים, המתנדבים ובני הנוער שהשקיעו מזמנם כדי לסייע לו, ומסכם בוידוי אישי: "אני לא אוהב מערכות פוליטיות", הוא מצהיר. "לא סובל את התקופה של הבחירות, כן, פוליטיקאי שלא אוהב קמפיינים", הוא מגחך, "מכל הדברים שעשיתי אי פעם, את הפוליטיקה הכי פחות אהבתי, ידעתי שאני צריך לסבול כמה חודשים כדי להגיע לעשייה האמיתית. הדבר היחיד שחיזק אותי הוא האנשים שתמכו סביב וסייעו ללא כל תמורה. תודה לכם, ואני מבטיח לא להיעלם ולהמשיך להיות כאן בשבילכם".