צילום: פרטי
סהר ברנס, תושב מודיעין בן 33, עבר בשלום מאות ימי מילואים כלוחם בחטיבת גבעתי במהלך המלחמה, אולם נהרג לפני כשנה בתאונת דרכים בכביש 6 מספר ימים לאחר שסיים סבב שירות נוסף.
ברנס הותיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים, ואת ההתמודדות המורכבת ותחושות הכאב תרגמה כעת אימה של רעייתו לספר ילדים חדש בשם "אבא בשמיים", המספר על אותו רגע משנה חיים, הגעגוע והדרך להתמודד עם הכאב.
ברנס הוקפץ למילואים כבר ב-7 באוקטובר, ושירת בגבעתי ברצועת עזה, באיו"ש ובגבול הצפון, וביצע בסך הכל כ-410 ימי מילואים בשישה סבבים. כאמור, מספר ימים לאחר שפשט את המדים מעוד סבב, עמד ברנס בפקק בכביש 6 כאשר רכב התנגש בו בעוצמה מאחור ולא הותיר לו סיכוי.
על הספר החדש מספרת אתי פרידמן, חמותו של ברנס, כי "אני מביאה את הספר מתוך הסיפור האישי שלי, כסבתא שחוותה אובדן גדול וחווה גם היום את השינוי שמביא איתו האובדן אל תוך חיי המשפחה. מתוך המקום הזה נולד ספר שנועד לתת לילדים ולהורים מילים ודרך להתמודד עם הגעגוע ועם החיים שאחרי האובדן".
את הספר החדש צפויה פרידמן להשיק במקביל לאירוע שיתקיים ב-26 לחודש, יום השנה למותו של ברנס. "שכרנו מגרש כדורגל, כי זאת הייתה אהבת חייו, ובמיוחד הפועל תל אביב", ונקיים טורניר לכל החברים שלו שיבואו לשחק בשבילו", היא מספרת, "יבואו גם שחקני הפועל תל אביב, וזה הולך להיות ערב זיכרון שסער היה רוצה להיות בו יותר מכל דבר אחר".
על עלילת הספר היא מוסיפה כי "הספר מתחיל במשפחה רגילה ושלמה עם אבא, ומתאר איך הוא חוזר מהעבודה, מכין להם פנקייק ושניצלים והם מקבלים אותו בחיבוק. הכל אמיתי, אין פה שום דבר שהמצאתי. ביום האחרון שהם נפרדים ממנו הם מכינים ארוחות ערב, אבל הוא לא מגיע, וזה מה שקרה לנו, כך נודע לנו שסהר נהרג. מאמצע הספר מדובר על איך אנחנו מתמודדים. למשל, יום אחד הילדה רקעה ברגל ואמרה: 'לכולם יש משפחות, רק לי אין משפחה'. זה קרה באמת ומופיע בספר. שאלתי אותה אילו משפחות היא מכירה, והיא ענתה שמכירה כל מיני סוגים, כולל להט"ב וגרושים, ועניתי לה: 'הנה, אתם עוד סוג של משפחה. מה שלא יהיה, את, אלמוג ואימא תהיו משפחה, ואנחנו המעטפת שתומכת".
כאמור, הספר עוסק גם בהתמודדות היומיומית המורכבת של ילדים שאיבדו אב. "הספר מראה איך המשפחה מתחילה להיכנס למסלול של שיקום לאט-לאט. זה לוקח המון זמן, ועדיין לא לגמרי הסתיים. מאוד חשוב לי להראות איך ממשיכים את החיים למרות הקושי. הילדים גדלים באמת טוב, אנחנו מדברים איתם על הכל. אריאל, רק בת 7, אומרת: 'אני החלטתי לחיות את החיים'. הספר נותן תקווה שצריך להמשיך הלאה".
עוד סיפרה השבוע פרידמן כי בכוונתה להעביר את הספר לעמותות הפועלות בתחום השכול. "אני מקווה שיקראו את הספר ויבינו שצריך לחיות לצד הכאב, כי אין ברירה, החיים ממשיכים הלאה. זה האני מאמין שלי. הייתה לנו שנה מאוד קשה במיוחד, סער היה חתן אהוב והיה לי כמו בן. ביום שסער נהרג אמרתי לעצמי שהנכדים שלי יהיו ילדים מאושרים ויהי מה, והם באמת כאלה".







