"עידן הקרח: מסלול התנגשות". בימוי: גלן ט. צ'או, מארק תרמאייר. מדובבים (אנגלית): ריי רומנו, ג'ון לגוויזאמו, דניס לירי, קווין לטיפה, שון וויליאם סקוט, ג'וש פק, קיקי פאלמר, אדם דווין, ג'ניפר לופז, וונדה סייקס. ארה"ב, 2016. 96 דקות. 2 כוכבים.
מפעם לפעם, כאשר מגיע אל המסכים סרט המשך לסרט אנימציה מצליח כלשהו – וסרטי אנימציה מועדים במיוחד לסרטי המשך – מתעורר הדיון בנחיצותו, בכמה הוא מוסיף למותג המקורי והאם יש בו משהו מעבר לקולות צלצולי קופת המרצ'נדייז. למרבה הצער, מרבית הסרטים הזוכים לסרטי המשך קרובים יותר לסיבה האחרונה מאשר לראשונה, ועל כל "צעצוע של סיפור 3”, שלקח טוויסט אפל ומשובח על נושא הצעצועים המתעוררים לחיים, יש הרבה מאוד "מיניונים", סרטים שאין להם שום משמעות, ובמקרים מסוימים אפילו עלילה סבירה אין להם, וכל מטרתם היא לנצל את המותג ולהרוויח עוד קצת כסף. הסרט החדש, והחמישי במספר, בסדרת "עידן הקרח", משתייך בבירור לקטגוריה השנייה.
"עידן הקרח: מסלול התנגשות" מתחיל עם הסנאי סקראט, זה שכבר חמישה סרטים רודף אחרי הבלוט שלו. הפעם, במסגרת המרדף, הוא מוצא את עצמו בתוך חללית, ובמסגרת רצף הכפתורים עליהם הוא לוחץ אקראית משלח אסטרואיד גדול אל עבר כדור הארץ. על הכדור עצמו, החבורה מהסרטים הקודמים הכוללת את הממותות מני ואלי, הנמרים דייגו ושירה, העצלנים סיד וסבתי, האופוסומים קראש ואדי והסמור באק, יוצאת למסע שמטרתו לעצור את האסטרואיד. איך הם יודעים שאסטרואיד אמור להתנגש בכדור הארץ? לא כל שכן איך להסית אותו ממסלולו? עזבו, זה לסרטים עם הגיון. או כמו שאומר באק בעצמו, בתשובה לשאלה איך לעזאזל הוא מתכנן לעצור את הדבר הזה: אני לא יודע, אבל מתישהו אני אגלה.
מהתיאור הזה עולה בבירור של "עידן הקרח: מסלול התנגשות" אין אפילו מראית עין של נסיון ליצור רצף עלילתי סביר. כל מה שיש אירועים לא מוסברים שמציתים אירועים לא מוסברים אחרים שמולידים סרט מסע, כמו כל הסרטים הקודמים בסדרה. אל המסע יוצאות כל הדמויות שאהבנו בסרטים הקודמים, וגם אלה שלא ממש אהבנו ושמיצו את השטיק שלהן לגמרי אבל הן כבר חלק מהפרנצ'ייז ולך תיפטר מהן עכשיו, וכדי שלא יהיה משעמם ניתנו לדמויות לא רק מטרה, אלא גם קונפליקט להתגבר עליו ונבל להתמודד איתו. שזה מאוד תסריטאות למתחילים. אין להתפלא על כך שבאלמנטים העלילתיים האלה הושקעה בדיוק אותה כמות של מחשבה כמו ברצף הסיפורי כולו, כלומר שום כמות בכלל. הנבל הוא דינוזאור ששוטם את באק הסמור, שבתחילת הסרט מונע ממנו להשיג ביצה של דינוזאורית אחרת, ולכן מחליט לרדוף אותו, ביחד עם שני ילדיו, ולסכל את מטרתו, תחת התירוץ הקלוש שזה דווקא טוב להם אם כדור הארץ יושמד, כי הם דינוזאורים מעופפים.
ואם זה נשמע לכם אידיוטי זה רק בגלל שלא שמעתם את הקונפליקט: הוא נובע מכך שפיצ'ס (מישמיש בגרסה העברית), בתם של מני ואלי, הגיע לפרקה ועומדת להתחתן עם בחיר ליבה ג'וליאן, אבל אלי ומני לא רוצים שפיצ'ס תתבגר ותעזוב את הבית. הם לא מתנגדים לשידוך כי ג'ולאן הוא ממות רע, שצורך אלכוהול ומסתובב בחברה רעה. הם לא מנסים לחבל חלילה בקשר. הם פשוט לא רוצים שאלי תתרחק מהם, אז הם מזעיפים פנים לג'וליאן ומנסים לעשות מניפולציות על אלי כדי שתישאר לגור קרוב. יש סרטים שלמים שלקחו את הקונפליקט הבסיסי הזה ובנו סביבו קומדיות מופרעות ("פגוש את ההורים", למשל), או לפחות משעשעות. ב"עידן הקרח: מסלול התנגשות" אין שום דבר מופרע, והקונפליקט נותר ברמה הבסיסיות ביותר שלו: מני לא רוצה שאלי תעזוב, אז הוא אומר "אני לא רוצה שהיא תעזוב". אלי מציעה לשכנע אותה שקר ומפחיד שם בחוץ, אז היא אומרת "בוא נשכנע אותה שקר ומפחיד שם בחוץ". ואז היא הולכת לפיצ'ס ואומרת לה "קר ומפחיד שם בחוץ". זהו. זה הקונפליקט. זו רמת המורכבות. זו רמת הדיאלוג. ואם זה היה משעשע אפילו קצת – כי בכל זאת, סנאי בחללית ודינוזאורים סתומים. כל התנאים בשלים לייצר פה חתיכת תיאטרון אבסורד – אז ניחא. אבל זה לא. כל שריד של הומור שהיה למותג הזה ולדמויות המובילות שלו נמס והתאדה ביחד עם הקרחונים.
אם מחפשים ממש חזק ובחשק אפשר למצוא פה בכל זאת כמה נקודות אור: בקורותיו של סקראט, שגם אם קצת נמאס לראות אותו נחבט ומושלך ונחנק ומצווח באימה, הפעם לפחות הוא עושה את זה בתפאורה מרעננת; בסבתי, שהגישה זורקת הזין שלה על החיים יכולה ללמד משהו את כולנו; ובהתענגות על השם "שאנגרילאמה". מעבר לזה כל אחת מהדמויות ממשיכה לעשות בדיוק את מה שעשתה בפרקים הקודמים של הסדרה, רק פחות מעניין ופחות מצחיק, ועם פחות מדי זמן מסך שיאפשר לה להתפתח לכיוון כלשהו (אם כי ניצנים דווקא יש: בדידותו של סיד, למשל, או רצונם של דייגו ושירה בילדים). "עידן הקרח: מסלול התנגשות" הוא לא סרט מוצלח במיוחד, הוא לא משעשע כמעט בכלל, הוא לא מעניין או מרגש ודי ברור שכל מטרתו היא לסחוט עוד כמה טיפות מהלימון הממוחזר למדי הזה. מצד שני, הוא בטח לא נורא כמו להימחק על ידי אסטרואיד.
