השבוע יתקיים, במסגרת "שבוע הנוער", כינוס מיוחד בו ייאספו יחד יושבי הראש לשעבר של מועצות הנוער העירוניות לדורותיהן. כמו מניין שנות העיר החוגגת עשרים, גם מועצת הנוער העירונית הייתה שם כמעט מההתחלה. חזרנו השבוע אל כמה מאותם יו"רים לשעבר, שסיפרו על התקופה ההיא ואיך השפיעה עליהם. 

גל אלבז בת ה-23 כיהנה בתפקיד במשך שנתיים וחצי, בין השנים 2008-2010. אלבז, שהייתה תלמידת תיכון עירוני ב', הייתה ממקימות שבט הצופים "תבור" שבשכונת אבני חן. בצבא שירתה כפראמדיקית בגדוד הנדסה ולאחר קורס קצינות שימשה כקצינת רפואה בחטמ"ר שומרון. את השיחה איתנו היא מקיימת הרחק ממערב אפריקה, שם היא מתנדבת בבית החולים הישראלי שהוקם בגינאה המשוונית. 
מה נתנה לך התקופה ההיא?
"מועצת הנוער הייתה גוף מאוד משמעותי עבורי. כחברה בה במשך חמש שנים, ובעיקר כיושבת ראש, הרגשתי שלנוער בעיר יש כוח לשנות ולהשפיע משמעותית במגוון תחומים. וגם קיבלנו את התמיכה לכך – מהמתנ"ס, מהעירייה ומהנוער עצמו. כיו"ר פיתחתי מאוד את היכולות שלי. יכולת הניהול, חשיבה יצירתית, ייצוג, סבלנות, סובלנות וכולי. המועצה הייתה בשבילי חלק בלתי נפרד מהחיים. במהלך שעות בית הספר, וגם בשעות הפנאי, תמיד הייתי יו"ר מועצת הנוער והייתי צריכה להוות דוגמא. חלק גדול ממה שאני היום הוא בזכות המועצה".
מה הייתה עיקר הפעילות שלכם באותה תקופה?
הפעילות של המועצה הייתה מסביב לשעון.  מלבד הרוטינה של הופעות אמנים בחגים, הצלחנו לייצר מעצמנו תוצרים ייחודיים כמו כרטיס הטבות לנוער שכלל הנחות בשלל מסעדות בעיר. אנחנו בעצמנו, ילדים בני 16-17, יצרנו קשר עם בעלי מסעדות ושכנענו אותם לקחת חלק. הכרטיס פעל בהצלחה במשך שלוש שנים. זכורים לי במיוחד גם ערבי 'גשר' שהיו קבלות שבת משותפות של נוער חילוני ודתי עם למעלה ממאתיים משתתפים. יזמנו אירועים כמו אימוץ כלבים עם 'תנו לחיות לחיות', מסיבות בחופשים, יריד תעסוקה לנוער ועוד הרבה דברים".   
מה את זוכרת כאתגרים הגדולים שהתמודדתם איתם באותה תקופה?
"האתגר הגדול היה בצורך לייצג את כלל הנוער על כל גווניו ובגילאיו השונים. ניסינו גם לשווק את המועצה כגוף שהוא לא רק של חנונים, כדי לייצר תדמית חיובית שבה שאר בני הנוער ירצו לקחת חלק. נוסף על כך, היינו מוגבלים בתקציב שאותו הצלחנו להעלות בשנת 2010 לאחר יום חילופי שלטון עם העירייה. הצלחנו לגרום לכך שהתקציב יהיה בהתאם למספר בני הנוער ולא כתקציב כללי". 
למה בעצם צריך את הגוף הזה?
"חשוב מאוד שתהיה קיימת מועצת נוער בכל עיר. המועצה מביאה את קול הנוער ועוזרת לו למצוא תעסוקה משמעותית, חינוכית מתי שאפשר, ומהנה בתוך העיר במקום שימצא את עצמו משועמם בפארקים. נוסף על כך, המועצה עצמה גורמת לפיתוח נוער מנהיג ואיכותי שגורר אחריו בני נוער נוספים, חושפת אותם לעולמות אחרים במוזיקה, בדת, ביכולת הנתינה וכולי. מלבד זאת, המועצה עובדת עם מועצות מערים אחרות, ובאירועיה הופכת את העיר שלנו לאטרקטיבית לנוער מחוצה לו. זה שם אותנו על המפה".

"זו היתה טבילת האש"

מגינאה המשוונית אנו חוזרים למודיעין. כאן, במועצת העיר, נמצא מי שהיה יו"ר מועצת הנוער בשנים 1998-2000, הלא הוא אלעד שמעונוביץ שמחזיק כיום בתיק הצעירים במועצה.
"התקופה במועצת הנוער הייתה מיוחדת ומהנה במיוחד", הוא נזכר. "אלו היו השנים הראשונות של העיר, כשהכל עוד היה חדש וראשוני. מודיעין הייתה מקום קטן יחסית, עשרים אלף תושבים בלבד בשלוש שכונות, כאשר 'מודיעין סנטר' הוא מרכז העיר. היינו תיכון אחד והייתה תחושת קיבוץ וקהילתיות, שכולם מכירים את כולם". 
יש אירועים מיוחדים שאתה זוכר מאז?
"אירוע מיוחד שאני זוכר זה יום חילופי שלטון בו החלפתי את ראש העיר משה שכטר ז"ל. זכיתי לבלות יום שלם במחיצתו, ללמוד על העיר הרבה דברים ולהכיר אותו ואת העבודה שלו מקרוב בכל הדיונים והישיבות שהשתתפתי בהן. אני זוכר במיוחד ישיבה עם מהנדס העיר שעסקה בהתפתחות העתידית של שכונות המגינים והנביאים. הייתי מרותק. בדיעבד אני יכול לומר שזה היה יום שהשפיע לא מעט על ההבנה שאני רוצה לעבוד במגזר הציבורי". 

מה נתנה לך אותה תקופה?
"זו הייתה טבילת אש מצוינת למגזר הציבורי ומה שאני עושה היום זה המשך ישיר לכך. אפילו סגירת מעגל. הדבר הראשון זו היכרות מעמיקה עם העיר. יצא לי להכיר את כל בכירי העירייה אז, חברי המועצה והתחומים בהם עוסקת העירייה. למעשה זו פעם ראשונה שנחשפתי לעבודה המוניציפאלית מקרוב. הכרתי את העיר מצוין, הבעיות שלה ומה קורה בה, ובעיקר את תכניות הפיתוח העתידיות שלה בכל התחומים. הדבר השני זה המפגש עם עשייה ציבורית מול הקהל שלך. להבין מה חסר, מה צריך לעשות, ליזום אירועים ופעילויות, לקבל ביקורות ומחמאות, לדעת להתמודד עם תלונות או דרישות. מבחינתי זו הייתה הכנה מצוינת לתפקיד היום". 
מה היו האתגרים המרכזיים שלכם בימים הראשונים של העיר?
"האתגר המרכזי שהיה לנו אז שהכל חדש. את הכל עשינו בפעם הראשונה וזה היה מרגש מאוד. לדוגמה אירוע הנוער המרכזי בסוף הקיץ, שבמרוצת השנים הפך להיות מסיבת רחוב. זה משהו שאנחנו התחלנו במועצת הנוער ועבדנו על האירוע הזה קשה מאוד. יום חילופי שלטון, יריד תעסוקה ועבודה לנוער, מסיבת חנוכה. אלו דברים שהתחלנו לעשות אותם ונשארו כמסורת עד היום. לא בטוח שהבנו אז את המשמעות, אבל ברור שדברים שהצליחו המשיכו אחר כך לאורך שנים ודברים שנכשלו לא קרו שוב. אבל התחושה של החדש והראשוניות השפיעה מאוד". 
למה בעצם צריך את המועצה?
"אין אף אחד שיכול לדעת ולהבין מה הנוער רוצה כמו הנוער עצמו. זו לא סיסמה ולא משהו שמשתנה לאורך השנים. גם היום, כחבר מועצה יחסית צעיר, שעוד קרוב במידה מסוימת לנוער ומחזיק בתיק הנוער והצעירים – אני לא תמיד יכול לדעת מה רוצים וצריכים. לכן הייצוג של בני הנוער, מעורבות שלהם ברעיונות ויוזמות, העלאת בעיות ודברים לטיפול שדרושים לנוער יכולים לבוא בעיקר דרך המועצה הם חשובים ומשמעותיים- והיום אני מרגיש את זה עוד יותר".