פלד – הכל עליי, מופע השקה חגיגי בבארבי, 26.4.16
איתי פלד, אולי אחד הראפרים הכי מוכשרים ומקוריים בישראל, הוציא אלבום סולו שני ולעומת השקת אלבום הבכורה שלו (במועדון הסבליים זצ"ל) שהייתה דחוסה עד אין מקום, הפעם שאף פלד להגיע לרמה ולכמות הקהל של עמיתיו לז'אנר שכבר מילאו את מועדון הבארבי בשנה החולפת דוגמת טונה, קפה שחור חזק ונצ'י נץ'.
ההכנות להבאת מסה של קהל היו בעיצומן כשהבנתי שפלד שכר אוטובוסים שיסיעו את כל מי שחפץ מהמושב בשרון בו הוא גדל, מנחמיה, מה שאוטומטית הכניס בין מאה למאתיים אנשים לספירה מראש. ניתן להוסיף את השעה המוקדמת שנרשמה לתחילת המופע והיעדר מגבלת גילאים כדי להמחיש שפלד רצה להביא חתך גילאים רחב ככל האפשר.
כבר בעודי נכנס בין התור ומהומת בני הנוער שרבצו להם בחוץ חתך צליל הבס הראשון את האוויר כשפלד פותח את מה שכנראה יהיה מופע חייו בצרחה "כל המתחרים אוכלים מארס, כשפלד נכנס" הצהרה לא קטנה שמבטיחה המון מערב יום שלישי החמים בו הגענו לדרום תל אביב שוב. שיר הנושא של האלבום היה בחירה מצויינת לפתיחת המופע והצבת רף אנרגיה גבוהה במיוחד מהרגע הראשון, אך גם מכשול שקצת הפיל את פלד ודאב LFO, שהיו על תקן להקתו של הראפר להופעה.
סדר השירים של הערב היה יכול להיות מאורגן נכון יותר, לפחות מבחינת אותן אנרגיות הבאות עם מקצבים וווייב של שירים מסויימים ועל כך אפרט. לאחר כמה שירים בלבד (ופחות מעשרים דקות מתחילת ההופעה) עלה פלד עם השיר "קוקוס" ואחריו עם "כפרה", צמד שירים מהכבדים והאיטיים ביותר באלבום של פלד שאומנם הזיזו את הצעירים שבקהל, אלה האוהבים רעש המכיל בעיקרו סאבים (בסים נמוכים מאוד שמרטיטים את כל הגוף) אבל בשבילי שירים אלה נשמעו מבאסים ואף גרמו לי לצאת החוצה לשאוף נשימת אוויר קרירה. נוסף על כך החיבור בין פלד ולהקת דאב LFO לא הרגיש טבעי ומשלים כמו שהיה לו עם להקתו הקודמת, זו שהופיעה איתה באלבומו הראשון. בשירים מסויימים החיבור עבד אבל דווקא בחילופי הנגנים בשירים שהגיעו בהמשך דוגמת "תן להם בראש" בו עלה מתן כהן (מלהקת "BEZEFER" לשעבר) והראה מהו חיבור אנרגטי לראפר שכמעט כל מהותו היא אנרגיה מתפוצצת בפנים. כמו גם הדג נחש שעלו לקראת סיום והרימו מחדש את האנרגיה שאבדה לי למשך דקות ארוכות הן בנגינה לפרצוף והן בצחוקים שהריצו עם פלד תוך כדי ביצועים מרנינים לשיר היחסית חדש מאלבומם האחרון "לא מה שיפיל אותי", לשיר המשותף מאלבומם הקודם "הכל יסתדר" ולבית מקורי של פלד לביצוע באווירת ג'אם משוחרר להמנון המעשנים "מה נעשה".
שלא תטעו. נהניתי מההופעה למרות חוסר ההתאמה ללהקה או בחירת שירים לא מדויקת. פלד יודע לכפר על כל חולשה כמעט בעזרת אותן אנרגיות משוגעות שלו, אלה שגם אם היה נטול להקה היו אולי בולטות אף יותר. האורחים שנבחרו לערב היו מגוונים, גם אם לא כולם הרימו דווקא את האירוע ובעיות סאונד שחזרו על עצמן לאורך הערב פגעו לפרקים בהנאה שלי בתור אחד שמעריך סאונד טוב. שעתיים של הופעת ראפ היא משימה לא פשוטה גם לאמן המופיע וגם לקהל העומד מנגד ופה נדמה היה שכולם עברו את האירוע בצורה יפה מאוד. השיא, מבחינתו של פלד לפחות, היה בערך אחרי מחצית מהמופע כשגרעין נכבד מהקהל החל לקרוא "איה איה, מנחמיה" ואיתי (שמו הפרטי של פלד) שלף מצלמה לתעד את הרגע "עליו חלם כבר שנים" לטענתו אל מול הקהל.
ממועדון הבארבי יצאתי עייף אך מרוצה בסך הכל. פלד מזכיר לי אותי בהמון מובנים ולכן קל לי להתחבר אליו, אני חושב שזה מה שמנע ממני בעצם את חוסר ההנאה מערב שיכל להיות יותר מקצועי ללא שום ספק, אך עדיין שידר תחושה של קפיצת מדרגה בכל הנוגע להתנהלות ולרמתו של פלד, שנתן שואו והראה שאולי באמת הכל עליו.
