בין מאות התושבים שהגיעו בשבוע שעבר לחגוג את ט"ו בשבט בנטיעות בגבעת התיתורה היו גם פעילות תנועת "נשים עושות שלום", שהקימו במקום ביתן הסברה וחלקו את משנתן עם תושבי העיר.
במודיעין קיים גרעין של התנועה אותו מפעילות מספר פעילות כמו טל מרגלית, מיכל כצנלסון, מיכי בלאו, קרן קיסוס ורבות אחרות. "נשים עושות שלום" היא תנועת שטח שקמה בקיץ 2014, במהלך מבצע צוק איתן, המונה אלפי נשים הפועלות ומנסות להשפיע במרחב הציבורי והפוליטי. חברות התנועה הן נשים בעלות דעות פוליטיות מגוונות מימין, ממרכז ומשמאל, יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות, צעירות ומבוגרות מכל רחבי הארץ, שכולן מאוחדות בדרישה להסכם מדיני, לפיתרון לא אלים, מכבד ומוסכם של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.
חברות התנועה דורשות לשלב נשים בתהליכי משא ומתן וקבלת החלטות בנושאי ביטחון ושלום, כפי שדורשת החלטה 1325 של האו"ם, שישראל חתומה עליה. בשנתיים שחלפו מאז הקמת התנועה נערכו מאות חוגי בית והקרנות של הסרט על נשות ליבריה, שהחליטו לשנות את מציאות חייהן ולהביא לסיום מלחמת אזרחים עקובה מדם בארצן.
במוצאי ראש השנה האחרון יצאה לדרך "צעדת התקווה" שהחלה דרכה בראש הנקרה, והגיעה בחול המועד סוכות לאתר הטבילה הקדוש הנמוך בעולם – קאסר אל יהוד – בצפון ים המלח. שם נפגשו נשים יהודיות עם אלף נשים פלסטיניות. הצעדה הסתיימה בעצרת גדולה בירושלים בה השתתפו כעשרים אלף נשים גברים וילדים. ליימה בואי, מנהיגת הנשים מליבריה וזוכת פרס נובל לשלום, אמרה שם ש"כעת זה הזמן שלכן, זו העת לפעול, שלום הוא אפשרי". לצידה דיברו נשים נוספות ערביות ויהודיות שהדגישו את הצורך הקיומי בשלום ובטחון ביננו לבין שכנינו.
מאז הצעדה, תנועת "נשים עושות שלום" עמדה מדי יום שני במשמרת שלום מול הכנסת, בקריאה לחברי הכנסת "לפעול ללא לאות לחזרה לשולחן המו"מ, לחתור להסכם מדיני שיאפשר ביטחון ושלום". התנועה מוכרת היום ומוזמנת לועדות הכנסת, לפגישות עם פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית. בחג החנוכה התקיימו אירועי "מאירות את התקווה" בכל רחבי הארץ: בחוף הכרמל, בקיבוץ נגבה, בירושלים, בשדרות, בגבעת חביבה, בעומר, בתל אביב, ביפו, בגליל, בתקוע ובכפר בלום.
* * *
פעילות התנועה הגיעה כאמור גם למודיעין. מלבד ההשתתפות בנטיעות ט"ו בשבט ערכו נשות התנועה מפגש ייחודי בבית הספר "יחד" בחודש שעבר. ארה מוחמד אמיירה, נערה פלסטינית בת 17 מחברון, השתתפה עם אמה, לאמה, במפגש נדיר ומיוחד עם תלמידי המגמה לערבית בתיכון במודיעין, אליו הוזמנו גם תלמידים מבית-הספר הדמוקרטי בעיר.
הפעילות התקיימה הודות לריקי ארברמן, רכזת לימודי הערבית בתיכון "יחד", שפנתה למיכל כצנלסון, רכזת "נשים עושות שלום" במודיעין, על מנת שהאחרונה תסייע לה להפגיש בין נוער פלסטיני לנוער ישראלי. "אחד הדברים שאני מנסה לעשות כרכזת ערבית הוא להפגיש את התלמידים עם דמויות שמציגות את הציבור הערבי באור חיובי, מאחר שבתקשורת, לצערי, ציבור זה מוצג בעיקר בהקשר של טרור ואלימות. המפגש בשישי היה צעד נוסף בכיוון זה ובאמצעותו התלמידים פגשו לראשונה פלסטיניות בגילן, מעט הכירו אותה ושמעו על חייה ועל האתגרים המלווים אותה", ציינה ארברמן.
אורחת נוספת שהגיעה למפגש הייתה נועה גור גולן, בת 18 מנתניה, שהכירה את יארה בצעדת התקווה של "נשים עושות שלום" בה הן נאמו יחדיו. מאז הפכו השתיים לחברות ושומרות על קשר, למרות הקושי בנגישות של נועה לחברון ושל יארה לנתניה. מטרת המפגש כאמור, היתה להפגיש את התלמידים עם נערות הקרובות לגילם – האחת ערבייה, פלסטינית והשנייה יהודייה ולאפשר להם לשמוע על החיבור שנוצר בין השתיים. וכמו כן, להפגיש את התלמידים עם נערות הנוקטות בדרך של אזרחות אקטיבית.
האורחות הציגו לתלמידים את פעילות התנועה וספרו לתלמידות ולתלמידים על הפעילויות בהן הן לוקחות חלק. התלמידים הסקרנים שאלו שאלות רבות, התעניינו איך הם החיים מעבר לגדר, איך נראית חברון ("ענייה?" "יש קניונים?"), מה חושבים שם עלינו הישראלים, איך אנחנו מצטיירים, ובתום המפגש הם יצאו להצטלם בצילו של עץ זית, "עץ הסובלנות" שניטע ברחבת בתיכון "יחד."
שגיב אלבז, מנהל תיכון "יחד" שנכח במפגש, ציין כי "לראשונה תלמידנו נחשפו לתנועת 'נשים עושות שלום' ולנערות ולנשים הנוטלות בו חלק. המפגש עם נערה ואמה מחברון עורר שאלות ומחשבה בקרב התלמידים אשר קיימו איתן דיאלוג. עבורנו, מפגשים אלה הם חלק מסדרת מפגשים של תלמידנו עם חברות ומגזרים בישראל המשתלבים עם חזון בית הספר לערכי הסובלנות והפלורליזם. אני מברך ומוקיר תודה לכל השותפים על המפגש אשר הותיר חותם ועניין בקרב תלמידינו".
גם אחד התלמידים, יאיר קווה מכיתת י"ב ב"יחד", סיפר על המפגש הייחודי: "בשיחה שנערכה בספריית בית הספר שמענו את סיפורה של יארה תלמידת כיתת י''ב ואימה, מורה לאנגלית מחברון. לרובנו זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו נערה פלסטינית. יארה סיפרה על חייה מנקודת המבט שלה. היא סיפרה לנו על החיים בגדה המערבית, על הקשיים בחייה, הלימודים ברשות הפלסטינית, ועל התקשרות. הדבר החשוב ביותר שלקחתי מהשיחה הזאת, מלבד הדברים שחודשו לי, הוא התקווה. תקווה שאולי יום אחד באמת נצליח להגיע להידברות אמיתית ועמוקה בין הצדדים, ואני חושב שהמפגש הזה, עם שתי הנשים הפלסטיניות, הראה לי שדבר כזה ניתן לקרות. ושאולי יום אחד נגיע לסיום הסכסוך".
בתמונה: "נשים עושות שלום" בשבת האחרונה בגבעת התיתורה (צילום פרטי)
