גיא כהן ממכבים ושלושת ילדיו בר, שי ורון, לא ישכחו עוד זמן רב את החוויה המקפיאה שעברו בסוף השבוע של הסופה הגדולה. כהן, 43, רצה להגיע עם ילדיו להוריו שבירושלים וכבר ביום חמישי בערב "ארז" אותם ונכנס למכונית. אך הנסיעה, שברגיל אורכת חצי שעה – הסתיימה רק כעבור עשר שעות.

"ההורים שלי גרים בירושלים ותכננו לנסוע להורים כדי שהילדים יקומו לבוקר של שלג", מספר כהן. "ביום חמישי יצאנו מהבית. לקראת תשע בערב בדקתי בחדשות והבנתי שהכבישים פתוחים. יצאנו לדרך על 443 והתחלנו לעלות. בקילומטרים הראשונים לא היתה בעיה אבל ככל שהתקרבנו למחסום שליד מחנה עופר הבנו שיש בעיה. כמה קילומטרים לפני המחסום כבר התחילה האטה על הכביש. פתאום התחיל פקק ומצאנו את עצמנו תקועים עם עוד הרבה אנשים. אפילו השוליים היו מלאים ברכבים שניסו למצוא מילוט ולא הצליחו".

מה עשיתם?

"לא היה הרבה מה לעשות חוץ מלהמתין. בשלב מסוים שמענו ברדיו שהמשטרה הודיעה שהכביש יפתח רק בשש בבוקר. אמרתי לילדים שכנראה נצטרך לישון באוטו. למזלי היה לי מספיק דלק והפעלתי חימום. אני החלטתי לא לישון ולשמור על הילדים".

"כמובן שהילדים לא נרדמו בהתחלה. יצאנו קצת לשחק בשלג והמתנו לעדכונים. בשעה אחת עשרה בלילה הגיע עדכון סופי שהכביש לא ייפתח והבנתי בוודאות שאנחנו הולכים 'לבלות' פה את הלילה".

איך היו סידורי השינה?

"יש לנו סובארו פורסטר אז סידרתי לילד הקטן מקום בבגאז' והשניים האחרים ישנו מאחור ובכיסא שליד הנהג. למזלי הבאתי איתי בגדים חמים לילדים וזה עזר להם להירדם".

וככה העברתם את כל הלילה?

"בשתיים בלילה עבר בין הרכבים שוטר  מג"ב. הוא שאל לשלומנו ודאג לוודא שהכול בסדר. מאוחר יותר עבר רכב של כוחות הביטחון עם מערכת כריזה. הם ביקשו לפנות את הנשים והילדים למקום סמוך אך אני העדפתי להישאר ביחד איתם ולא רציתי שהם יופרדו ממני".

ומה קרה בבוקר?

"בחמש בבוקר הילדים התעוררו וכל הכביש היה מושלג. עשרות סנטימטרים של שלג כיסה את כל האזור. הבנתי שאין מה לעשות ופניתי לאנשי כוחות הביטחון וביקשתי פינוי של כולנו".

ומה הם עשו?

"היתה היענות מדהימה. תוך כמה דקות פינו את כולנו ברכב של משמר הגבול, שגם הוא כמעט נתקע, לבסיס בית חורון. שם חיכה לנו שוקו חם, מרק חם ושמיכות. פינו לשם מעל מאה אנשים וזה היה נראה כמו מחנה פליטים. אבל הייתה אווירה טובה ובעיקר תחושת ביטחון ודאגה רבה מצד הרשויות. בשלב מסוים יצאנו אני והילדים לשחק בשלג, כמו שהבטחתי להם".

עד מתי נשארתם בבסיס?

"באחת עשרה בבוקר התארגנו אוטובוסים שלקחו אותנו מהבסיס ופינו אותנו למודיעין, לאולם הספורט של עירוני א'. גם שם הייתה עמדה של קפה ותה ועמדת רישום מסודרת. בשלב מסוים הגיע נציג של פיקוד העורף ועדכן אותנו לגבי המצב. היו שם מזרונים ושמיכות לאנשים שלא היה להם לאן ללכת והם יכלו לישון שם. אחרי כמה זמן הגיעו לאסוף אותי בגלל שאני גר קרוב והגעתי לבית בשלום".

אפשר להגיד שלקחת סיכון שהחלטת לצאת לדרך במזג אוויר כזה?

" עשיתי בדיקה לפני שיצאתי וראיתי שלא מדווח על סגירת כביש. אני ירושלמי במקור ורציתי שהילדים שלי יראו שלג. אמרתי לעצמי שתוך חצי שעה אני אגיע להורים ומחר נוכל לחגוג ולשחק בשלג. בסך הכל הכוונות שלי היו טובות וכשיצאנו לדרך וראיתי שיש פקק אמרתי לעצמי שבמקרה הכי גרוע אעשה פרסה ואחזור. אבל הכל היה כבר חסום".

איזה מחשבות עברו לך בראש כאבא לילדים במצב כזה?

"המון מחשבות. מתי יפתח הכביש, איך אני מסביר לילדים את כל המצב הזה בלי שהם ילחצו, הפחד שהילדים ישנו לילה שלם ברכב וישאפו גזים רעילים בגלל המזגן, הפחד שיגמר הדלק ולא יהיה חימום. אם היינו תקועים לבד אני מאמין שהחוויה הייתה הרבה יותר מלחיצה ואני הייתי הרבה יותר מוטרד כי לא היו לנו מים ואוכל. אבל היינו שם מאות מכוניות והיו שם הרבה כוחות ביטחון והצלה אז התחושה הייתה טובה ושיש מי שדואג לנו".

איך הגיבה אשתך?

"אשתי היתה יותר לחוצה ממני בגלל אי הודאות. היא נשארה בבית, היא לא הצליחה להירדם כל הלילה. בהתחלה דיברנו בטלפון ועדכנתי אותה בכל, אבל בשלב מסוים כבר לא הייתה קליטה באזור ונותק בינינו הקשר. אני מניח שרצו לה הרבה תסריטים בראש".

איך הייתה החוויה מהעיניים של הילדים?

"בהתחלה הילדים מאוד התבאסו כשהם הבינו שהלילה הם לא יגיעו לסבא וסבתא לראות את השלג. אבל כאן אני נכנס לתמונה והמסר שהעברתי להם היה שזו חוויה של פעם בחיים. אני לא אומר שהיה להם פשוט. בכל זאת היינו תשע שעות בתוך הרכב. בשלב מסוים היה קר לבן הקטן והעברתי אותו מהבגאז' שישב עלי ואז הוא נרגע. אני מזכיר שהבגאז' מחובר לפנים הרכב".

איך אתה מסכם את החוויה?

"אני חושב שמגיע מילה טובה לכוחות הביטחון. כל הגופים עבדו בשיתוף פעולה יוצא דופן ונתנו מענה מיידי לכל הצרכים שלנו. הם פינו אותי כשרציתי, אירחו אותנו בצורה מדהימה. ההיערכות הייתה טובה מאוד ואני חושב שבלי זה אכן הייתה נשקפת סכנת חיים לאנשים שנתקעו".

מה היית עושה אם היית נתקע בסערה לבד ובלי עזרה של כוחות הביטחון?

"הייתי שם את הילד הקטן על הראש וצועד עם הילדים הביתה. היינו עושים מסע פילים של עשרה קילומטר כי לא הייתה ברירה אחרת".

מה סבא וסבתא אומרים על כל זה?

"מזל שלא הגענו אליהם. היתה אצלם הפסקת חשמל כללית בסופ"ש. הכל יצא לטובה".

(צילום: גיא כהן)