בשבוע שעבר קיבלתי, בהודעת SMS, הזמנה למסיבת הניצחון של אילן בן סעדון. זה יצא בדיוק בערב שבו חטפה הפועל ירושלים עשרים הפרש מנס ציונה בכדורסל כך שיצאתי למסיבה עם מצב רוח קודר משהו ורק אחרי שהשתכנעתי כשקראתי את ההודעה שוב ושוב, כי "בלעדיך זה לא היה קורה". כלומר הניצחון בבחירות.

כך הגעתי לאולמי "הבריאה" במתחם עינב בלי תיאבון והאמת – בלי הרבה חשק. המוזיקה והבלונים השכיחו ממני די מהר את התבוסה בנס ציונה והבנתי שהגעתי למסיבה בסטייל. חתן הבר מצווה, במקרה הזה אילן שכבר רואה את גיל חמישים מתקרב, עוד לא הגיע ולא היו ממש הורים שעמדו בפתח ולחצו ידיים וגם צ'קים לא הביאו. אבל הבורקסים היו ועוד איך, וגם עם סושי ושתייה והרבה מאפים.

לרגע תהיתי מדוע אדם שכבר זכה בבחירות צריך עכשיו להוציא עוד כמה אלפי שקלים על ערב כזה, מה גם שממש לא הביאו צ'קים. אבל אז הגיע אילן למקום והחל מסע חיבוקים ונשיקות, שהבנתי מהר שמי שמחובר לאנשים כמו אילן פשוט לא יכול בלי החיבוקים והנשיקות והסחבקייה. אילן היה בהיי ממש ואחרי שעה ארוכה של חיוכים נשיקות ומעיכות פנים רטובות, בערך כמו ב"כוכב נולד", מישהו לחש לו שכדאי שכבר יתחילו באירוע כי "האנשים מה זה עייפים מלעמוד על הרגליים ועוד אחרי יום עבודה".

מגיע לכם

אילן לא כל כך שעה לבקשה והמשיך להתחבק עם כולם. ראו עליו שהוא נהנה מהסיטואציה וזה בסדר, כי הוא ממש עבד קשה בחודשים האחרונים וגם הצליח לארגן צבא תומכים ומתנדבים שעבדו איתו די חזק. מגיע להם. אייל כהן, מנהל הקמפיין של אילן, זרח מאושר. "זה הישג גדול" הוא אומר, ומתכוון כמובן לארבעת החברים שהנחית בעל השמחה במועצה. לידו עמד מישהו והתעדכן בטלפון שבית"ר כבר חטפה שער על פתיחת המשחק ממכבי חיפה, …אמק, הוא סינן והסתובב. "לא נורא", חשבתי. "זה לא היום שלנו בספורט".

"אילן מאמי תשתה משהו" ביקשה אחת מבנות המשפחה ודחפה לו כוס סודה או ספרייט. "עזבי, אני לא צמא" הוא ענה, לפני שעוד מעריץ התנפל עליו בחיבוק. כבר שעה אחרי הפתיחה ועוד ועוד אנשים זורמים לאולם, שעל הקיר הגדול שלו ריצדו תמונות במסך פלאזמה ענק כשהמלצריות המשיכו לספק כיבודים על רמה.

בפינה עומד הרב דוד סגל מעמותת "עזר מודיעין" עם אשתו הרבנית כרמלה ומספר בהתלהבות על אילן שעוזר בחלוקת מצרכים לנזקקים. "הצבעת בשבילו?" אני שואל בתמימות, וזוכר שהרב שיגר הודעה לעיתונות למערכת העיתון שבו הוא מביע תמיכה דווקא בביבס. "אני תמכתי בכולם". שיטה טובה, חשבתי לעצמי. "מה זה אומר?" הקשתי. הרב סגל חייך והמתיק סוד: "אתה יודע איפה הייתי ביום הבחירות? בסיציליה, טיפסתי על הר הגעש זה היה מדהים".

"ככה תמכת באילן" נזפתי בו. הרב סגל חייך, לידי עמד מישהו שהחליט שזה הזמן לתת הרצאה לתקשורת על תכונותיו הטובות של אילן, אחרי דקותיים נחלצתי ממנו, נתקלתי במלצרית שדחפה לעברי מגש סושי, איכשהו נמלטתי לכיוון הבר, אילן חיבק אותי וביקש צילום משותף.

מפגין חברות

מחזיק תיק הביטחון עד לפני שבועיים, חבר המועצה היוצא יצחקי חן, עמד וחייך בשלווה. "באתי להפגין חברות לאילן", הוא אמר וגילה לי כי כבר עזב את תפקידו כיו"ר מי מודיעין. על השולחנות כבר נגמרו הבורקסים והסושי, המוסיקה רעמה, האורות ריצדו ואז התחילו סוף סוף הנאומים ואני ברחתי החוצה, לא לפני שהספקתי לשמוע את אוהד בית"ר צועק לתוך האייפון שלו: "ללאאא! כשבית"ר חטפה את השני מחיפה. ביציאה עוד נתקלתי בח"כ איציק שמולי מהעבודה שהגיע לברך. היה כיף.

(צילום יהודה גולן)