דורון ברק פינה סופית את חדר המנכ"ל במשרדי החברה הכלכלית שבפארק הטכנולוגי ויילך הביתה לנוח. אחרי שש שנים  וחצי שבהן ניהל את החברה הכלכלית של מודיעין (די בהצלחה, יש לומר) – ברק הבין שאם הוא רוצה לדאוג לעתידם הכלכלי של שלושת ילדיו הבוגרים, הדרך לכך לא תגיע באמצעות תלוש המשכורת שהוא מביא הביתה כל חודש.

ביום ראשון בשבוע שעבר נערכה בבית העירייה ישיבת הדירקטוריון של החברה הכלכלית. היתה זו הישיבה האחרונה של ברק והראשונה של המנכ"ל הנכנס שנבחר, משה אשכנזי. בישיבה אמר ראש העיריה חיים ביבס: "דורון הגיע לחברה הכלכלית לפני שש שנים והוביל בה תהליך של שינוי וצמיחה משמעותית. החכ"ל הפכה מחברה גרעונית לאחת מהחברות הכלכליות הגדולות והאיכותיות בישראל. אני מודה לדורון על העבודה הטובה שעשה שהביאה אותנו לנקודה בה החכ"ל היא הגורם הכלכלי הגדול ביותר והמשפיע ביותר בעיר".

לאחר מכן הציג ביבס את משה אשכנזי: "משה היה הטוב ביותר מבין עשרות המתמודדים שניגשו למכרז מנכ"ל החכ"ל. דורון הציב לך רף גבוה מאוד אבל אני בטוח שאתה תעמוד ביעדים".

עוזב לפני ה"בום"

בדברי הפרידה שלו הציג ברק את הפרויקטים השונים עליהם היה אחראי בשש שנות פעילותו ואת הישגיו. הוא הזכיר כי ערב כניסתו לתפקיד לפני כשבע שנים "היתה החכ"ל חברה קטנה עם מחזור כספי של 16.2 מיליון שקלים והפסד של 191 אלף שקלים וכיום, בשנת 2015 עם תחילתו של 'הסכם הגג' עומד תקציב החברה הכלכלית על סכום של כ-180 מיליון שקלים והוא צפוי לגדול בשנים הקרובות להיקפים של מיליארדי שקלים".

דורון, השתגעת? לעזוב דווקא לפני הבום הגדול של פיתוח המע"ר והשכונות החדשות בעיר?

"לא, לא השתגעתי. העזיבה שלי לא קשורה דווקא לעיתוי כזה או אחר. אין ספק שלגיל הביולוגי יש משמעות לכך".

תסביר…

"אני בן 53 ואם לא עכשיו אז מתי? אחרי שש וחצי שנים הרגשתי שזה הזמן המתאים לצאת לדרך עצמאית, כי גם תפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית זה לא תפקיד בלתי מוגבל לכל החיים. אז הייתי צריך בשלב מסויים לעזוב ולכן עדיף בגיל חדשה שיש זמן לקריירה שניה מאשר בגיל מבוגר יותר".

ובכל זאת כעצמאי תצטרך להתאמץ ולהשיג לקוחות, אחרי שהתרגלת שהלקוחות רצו אחריך כמנכ"ל החברה הכלכלית. זה לא מפחיד?

"מפחיד זה לא, כי הרי הייתי עצמאי לפני שהגעתי לחברה הכלכלית. יש חששות אבל זה מה שמאתגר אותי. אני יודע שהתנאים בשוק השתנו מאז שהייתי עצמאי ואני אצטרך להשיג כמה פרוייקטים כדי להתחיל להתגלגל".

מדוע בכלל פרשת?

"האמת? כסף. וזו לא בושה לומר זאת. לקח לי הרבה זמן עד שהצלחתי באמת לומר ישירות את הסיבה. יש לי שלושה ילדים בוגרים: עדי בת 25 שמסיימת לימודי הנדסה בהצטיינות, ניב בן 21 קצין ב- 8200 והילה הקטנה בת 19 שבמסלול קצונה. אני מרגיש צורך לדאוג לרווחתם הכלכלית ולממש את הפוטנציאל הכלכלי שיש בי עבור בני המשפחה. זה לגיטימי לגמרי".

ומתי התחיל תהליך החשיבה על עזיבה?

"לפני שנה כבר התחלתי לשדר לחיים ביבס סימנים ורמזים על רצוני לעזוב".

ומה תעשה כעצמאי?

"אני אהיה יועץ לגופים שעוסקים בבניה ומנהל פרוייקטים. בעצם מה שעשיתי בחברה הכלכלית, רק עבור לקוחות מבחוץ. בנוסף לכך אני אצטרך לגייס את הלקוחות ולשווק את עצמי".

אנשים יגידו ש"דורון ברק יוצא לדרך עצמאית אחרי שיצר לעצמו קשרים עם קבלנים שעובדים במודיעין"…

"אני מודע למה שאנשים יגידו, אלא שאני 'יקה' בעבודה לכן בצורה הכי ברורה הודעתי שעם הקבלנים שעובדים במודיעין בשכונות החדשות ובמע"ר, אני לא יכול לעבוד לפחות בשנים הראשונות. זה מעין צינון שהטלתי על עצמי. הורדתי ספק לכל הספקנים שיגידו 'הוא הכין לעצמו את השטח'. אבל היה זה ביבס שהודיע שאני אתן שעות ייעוץ לעירייה בנושא הסכם הגג וקידום השכונות, כדי שננצל את הידע הצבור ואת הניסיון שיש לי".

שש השנים האלו כללו אכזבות?

"כן. יש משהו מאד מתסכל ודווקא מבית המשפט".

למה?

"כי אני משלם תשלום כבד מול תביעה אישית שחטפתי לאחרונה".

הפתעת אותי…

"כן. התברר לי שאני כמנכ"ל חברה כלכלית לא מוגן משפטית תחת ההגדרה של עובד ציבור. בית משפט לא מקבל את המצב המשפטי שלי כאיש ציבור וכמנכ"ל חברה ציבורית".

ואיך גילית את זה?

"דרך תביעה משפטית, נגד החברה הכלכלית ונגדי באופן אישי. התובע גם מתפאר על כך שבגלל התביעה פיטרו אותי".

מה קרה?

"הוגשה נגדי תביעה של שלושה וחצי מיליון שקלים. זו תביעה בקשר ל'פארק השכנות' שבנינו ומאחר וזה בדיון משפטי לא אנקוב בשמה של החברה הקבלנית. היה עיכוב בבנייה לקראת הסוף והודעתי להם שלא אשלם להם. אז הם ניסו ממש לסחוט אותנו: או שתשלם לנו את הסכום שנותר או שנפסיק לעבוד".

ומה קרה?

"הם לא סיימו את הפרוייקט. אנחנו סיימנו בעצמנו את הפארק והגענו לבית המשפט. כשהלכנו לחברת הביטוח שלנו וביקשתי הגנה משפטית, לתדהמתי גיליתי שאין לי זכות לקבל הגנה משפטית. כמנכ"ל חברה עירונית איני נחשב לעובד ציבור כמו עובד מדינה".

איך זה?

"מסתבר שיש איזשהו פסק דין תקדימי על מנכ"ל בצפון והשופט קבע שמנכ"ל חברה כלכלית איננו מוגדר עובד ציבור לצורך הגנה משפטית. מהדירקטוריון קיבלתי הגנה מלאה אבל זה היה מצחיק כי מצד אחד חלות עלי כל ההגבלות מבחינת השכר, התנאים, וכל מה שמשרד הפנים קובע, חלים עלי חוקי הצינון של עובדי הציבור. אבל אין לי זכות. אז חבר'ה –  תודה רבה לכם. אם אני נתפס כעובד ציבור בענף הבניה, ואין לי הגנה זה לא הגיוני".

התביעה באה אחרי שהחלטת לעזוב?

"כן, ודאי. החברה הכלכלית כבר הפרישה כ-800 אלף שקלים כהפרשה בספרי החשבונות לטובת התביעה".

מה אתה לוקח מזה?

"את התחושה הקשה שכמנכ"ל חברה כלכלית אני כפוף למגבלות אבל לא נהנה מזכויות של עובדי ציבור וזה חורה לי מאד וזה רק מגביר את התחושה שעשיתי צעד נכון כשהחלטתי לפרוש". 

"בניית המקווה ריגשה אותי"

מה אתה משאיר אחריך?

"79 פרוייקטים שמסרתי בסכום כולל של 709 מיליון שקלים. זה אומר משהו כמו עשרה פרוייקטים לשנה. זה מטורף מבחינת הקצב. מדובר בפרוייקטים של עשרות מיליונים כל פרוייקט. אני גם משאיר צוות מצויין של עשרה עובדים. כשהגעתי לתפקיד הייתי אני לבד עם מזכירה  ואני משאיר גם עשייה יזמית כלכלית מעבר לפרוייקטים, והאקסטרות האלה שיזמנו ועשינו בהיקף של 31 מיליוני שקלים, כמו מרכז הספורט וחדר הכושר. גם הנחתי את הבסיס להקמת חברה כלכלית נוספת והיא 'מינהלת אופק', שמטפלת באזורי התעסוקה בעיר".

מה לא עשית ואתה מצטער על כך?

"לא בניתי בית ספר וזה מצער אותי מאד. אבל אני אחיה עם זה".

ועל מה גאוותך?

"אני גאה בכך שעל כזו מסה של פרוייקטים לא נכנסנו לגירעונות".

לסיכום – מה היה לך הכי כיף לבנות כאן?

"האמת? את המקווה בשכונת מוריה. הרב אלחרר ליווה בייעוץ את הבניה ואני פשוט הרגשתי התעלות רוחנית. מסתבר שמקווה זה דבר מאד מורכב לבנות. בעיקר בנושא המים: זרימת המים, הטיפטוף, כיווני הזרימה. זה נושא מרתק ואני, כחילוני גמור, די במפתיע הרגשתי התעלות רוחנית". 

בתמונה: דורון ברק בשטח. "התנאים בשוק השתנו מאז שהייתי עצמאי. אצטרך להשיג כמה פרוייקטים כדי להתחיל להתגלגל" (צילום: חורחה נובומינסקי)