לין דרור בת ה-28 היא פעילה חברתית שהתמודדה ברשימת "הקול שלכם" של יגאל צדוק בבחירות המקומיות האחרונות. היא חברת מפלגת העבודה מגיל 17 ולאחר קריירה קצרה ודי זוהרת בפוליטיקה החליטה שחינוך זו האידיאולוגיה שהיא מעוניינת לקדם במשרה מלאה. בזמנה הפנוי היא ממשיכה להיות חלק פעיל במפלגת העבודה. כפעילת שמאל חרוצה פנינו אליה עם מספר שאלות, עכשיו כשנגמרה המלחמה: איפה נמצא השמאל בתמונה הפוליטית, האם יש לו מקום במציאות הישראלית הנוכחית, איפה היו טעויותיו, פניו לאן, ומי לדעתה ראוי להיות ראש ממשלת ישראל הבא.
דרור נולדה בירושלים. בגיל שש היא עברה עם משפחתה למכבים ומאז נשארה במחוזותינו. היום היא מתגוררת עם בן זוגה אלון (אליו נישאה בטקס רפורמי על ידי רבת הקהילה שלה – יזמ"ה) במודיעין.
דרור למדה ב"מעוז המכבים", משם המשיכה לתיכון מו"ר ולאחר שירותה הצבאי תכננה ללמוד אדריכלות (ואף התקבלה לבצלאל). אבל החיים הובילו אותה למקום אחר. בעקבות תאונת דרכים של חברתה, שהכניסה פרספקטיבה לחייה, היא נסעה לטיול ארוך דרום אמריקה ולפני כן שלחה בקשות ללמוד במספר אוניברסיטאות בארץ. כששמעה מאביה שהתקבלה לאוניברסיטה העברית בירושלים, עיר מולדתה, חשקה לחזור לשם. היא נרשמה לתואר ראשון במדעי המדינה ויחסיים בינלאומיים די במקרה, אביה הוא שבחר עבורה את החלק של מדעי המדינה. ובימים אלה היא מסיימת את התואר השני באוניברסיטה במדעי המדינה.
בגיל 17 אביה היה זה שגם הביא לה את טופס ההתפקדות למפלגת העבודה וכבר אז החלה להיות פעילה בסניף המקומי. "תמיד אני אומרת שהפוליטיקה בחרה אותי ולא אני אותה. נשאבתי אליה. תמיד היה לי הרצון לצדק ורדפתי אחריו וכך מצאתי עצמי עוסקת בפוליטיקה כמקצוע", מספרת דרור על החיים שהובילו אותה לפוליטיקה.
כשלמדה לתואר ראשון הייתה דרור דוברת תא אופק (תא הסטודנטים של מפלגת העבודה). חיליק בר, חבר מועצת עיריית ירושלים דאז, פנה אליה שתצטרף אליו. לאחר ארבעה חודשים בתפקיד העוזרת האישית של בר הוא נבחר למזכ"ל מפלגת העבודה וכך היא מצאה את עצמה בסוף שנת הלימודים השנייה עובדת אצלו במשרה מלאה בתפקיד משמעותי בתחום. בתום שלוש שנים לצידו של בר, היום ח"כ, היא הרגישה שהכול רץ מהר מדי ובדרך היא פספסה חלקים מהאידיאולוגיה שלה. היא ממשיכה להיות פעילה חברתית ואף התמודדה בבחירות האחרונות לרשות המקומית ברשימה של יגאל צדוק (מפלגתם לא נכנסה למועצה), אבל החליטה להתמקד באופן מקצועי בחינוך.
בשנתיים האחרונות עסקה דרור בחינוך בלתי פורמלי והייתה רכזת תנועת הנוער תל"ם, תנועת הנוער של קהילת יזמ"ה (קהילה הדוגלת ביהדות מתקדמת, אליה דרור משתייכת בעצמה). בימים אלה היא מתחילה עבודה חדשה בתאגיד עירוני שנמצא בשלבי התפתחות בקרית גת, המספק מענה לנוער וצעירי העיר. החל מתעסוקה, תנועות נוער, נוער בסיכון ובעצם בכל נושא הנוגע לבני הנוער. מטרת התאגיד היא לחזק את פעילות מחלקת הנוער והצעירים של העירייה ולקדם את צעיריה.
למה התרסקה יחימוביץ'?
שלום לין. נפגשנו בעצם לדבר פוליטיקה. מדוע לדעתך מפלגות השמאל לא הצליחו לתרגם את המחאות החברתיות של השנים האחרונות לכוח פוליטי?
"יוזמי המחאה הצהירו שהמחאה היא א-מפלגתית וא-פוליטית. נכון שחלק מהמפלגות התחברו אליהם ונתנו להם גב, אבל היה קשה לעשות זאת באופן גלוי לציבור, כי הם לא רצו שזה ירחיק את הציבור. זו הייתה מחאה של העם. לאחר מכן, במקום לקחת את המחאה ולהתלכד סביבה, כלומר לתרגם אותה לכוח פוליטי, ולצאת נגד הימין, מפלגות השמאל תקפו אחת את השנייה, כל גוף ניסה להתבדל. היה ניסיון ליצור גוף אחד בין שלי, ציפי ויאיר, אבל זה לא צלח. אחרת המחאה יכלה לקדם גם את השמאל".
ומי שגרף את הקופה היתה בסופו של דבר "יש עתיד". מה הם ידעו לעשות שאתם לא?
"אני לא חושבת שזה מה שחיזק את יש עתיד. כי אם כך – מה חיזק את קדימה? אלה מפלגות בועה. הן התחזקו כי המפלגות הגדולות איבדו מהיוקרה שלהן וכשאין למי להצביע מחפשים מישהו אחר להצביע לו. אני גם חושבת שקמפיין הבחירות האחרון לממשלה לא היה מבוסס אצל אף אחד על אידיאולוגיה. אלה היו קמפיינים אישיים של המועמדים לראשות המפלגה ואנשים בחרו בקלפי לפי מידת החיבה שלהם למועמד. שלי יחימוביץ' התרסקה כי היא דיברה במילים גבוהות. אם תשאלי אנשים מה זה 'סוציאל-דמוקרטי' רבים לא יידעו לומר במדויק מה זה. אבל כן יבינו מה זה אומר לחזק את הפריפריות, שוויון בין המעמדות וכדומה".
מי לדעתך יהיה ראש הממשלה אחרי עידן נתניהו?
"אחרי מבצע 'צוק איתן' קשה לדעת לאן הציבור נוטה. כולם די מבולבלים. מה גם שבבחירות הכל משתנה. כל הסקרים יכולים להצביע על מצב מסוים ואז מהפך. אני לא בונה על סקרים. יצחק הרצוג ללא ספק ראוי להיות ראש ממשלה. הוא אמנם לא עובר מסך כמו מתחריו, אבל יש לו תפיסת עולם חזקה. כל משרד שהוא ניהל ולקח תחת חסותו הוא הרים כמה דרגות מעלה. הוא מנהל מצוין, בנאדם דוגרי. הוא מהבודדים שיודעים לומר מה הוא חושבים שצריך לעשות ונכון לעשות וזה יוצא לפועל. יש לו יכולת הנהגה פנומנלית וזה חסר לנו. יש לי יותר חברים מובטלים מאשר מועסקים, ואלה חבר'ה עם תואר, רזומה עשיר. חברים אחרים מתקשים למצוא דירה… אני חושבת שהוא הבנאדם היחיד שיכול להוציא אותנו מהבור הכלכלי שאנו נמצאים בו".
למה אין שלום?
מדברים על "שמאל קיצוני" – את מכירה תופעה כזו?
"ציונות היא חלק מרכזי במפלגת העבודה, טובת המדינה ואזרחיה וזה מה שמבדיל את השמאל מהשמאל הקיצוני. השמאל הקיצוני לפעמים שוכחים מאיפה הם באו. לצאת נגד צה"ל בזמן לחימה, אולי זו לא בגידה, אבל זה בהחלט להחליש את המדינה והחברה שלך. ומה שמבדיל אותנו מהימין זו החמלה. אנחנו גם מאמינים ש 'עניי עירך קודמים', אבל אכפת לנו גם מכבוד האדם של האחרים. אני מאמינה בארץ ישראל השלמה והציונות זורמת בעורקי משפחתי שנים רבות עוד מאז שסבא שלי לחם באצ"ל. אבל כדי שנוכל לחיות טוב יותר ואשמור על צלם האנוש שלי, למען הביטחון האישי והכלכלי שלנו, אני מוכנה לוותר היכן שצריך טריטוריאלית".
טוען הימני הממוצע: הצענו לפלסטינים שלום והם סירבו במספר הזדמנויות. שכנעי אותו ההיפך.
"כדי לעשות הסכם שלום, או לפחות לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי, צריך דינמיקה מסוימת בין שני הצדדים האחראיים ליצירת הפתרונות. בין שחקנים מסוימים. עם רבין היה לנו משהו טוב וזה נקטע. ביבי הביא אותנו למצב שאין אמון בישראל. לא מצד בעלת הברית שלנו, ארצות הברית, ולא מצד הפלסטינים. אחרת הייתה פתיחות גדולה יותר להצעות שעל השולחן. אני רוצה להאמין כי כולם מבינים שהפיתרון לבעיה הוא שתי מדינות לשני עמים. וזה פיתרון שהעבודה הביאו. אני חושבת שהמתווה קיים. צריך רק את המנהיג המתאים ומנהיגות נכונה".
ובאותה רוח: "שרון התנתק מעזה ובתמורה קיבלנו קסאמים". מה תגובתך?
"אנשים שוכחים שכשהיינו בתוך עזה היו המון חיילים הרוגים ופצועים. במבט לאחור ההתנתקות הייתה נכונה. הטעות הייתה שהיא לא לוותה בהסכמות מדיניות והבנות מעבר לכך. סגרנו את הגדר ועזבנו ולכן עלו הקיצוניים. עובדה שביהודה ושומרון לא הקיצוניים שולטים. מבחינה צבאית ההחלטה הייתה נכונה. מבחינה מדינית פחות".
האם וכיצד יכולה מפלגת העבודה להקים את עצמה מחדש, אולי על תשתית שונה מהמילה "שמאל"?
"אני לא חושבת שצריך לשנות את המילה 'שמאל', אבל בהחלט יש למתג את מפלגת העבודה מחדש. היום אין הרבה שיצהירו על עצמם 'אני שמאלי'. הרוב יגידו 'אני שמאל–מרכז', כמוני. בתקשורת, כשהשמאל הקיצוני יצא להפגין כנגד הלחימה בדרום, אמרו 'השמאל יצא להפגין'. זה מיתוג לא נכון. הימין לעומת זאת ידע למתג עצמו נכון. שמאל זה לא רק תפיסה ביטחונית מדינית אלא חברתית. במיתוג מחדש אנשים יבינו שאנחנו גם וגם ומהי התפיסה החברתית שלנו. שחשובה לנו גם רווחה. אחד מהדברים שנתמקד בהם בעתיד הוא ההפרטה וכיצד היא איבדה כל גבול. צריך להקים גוש שמאל-מרכז חזק, להוציא את המפלגות הלא-ציוניות ולהוריד מסרים מובנים לציבור. במחאה צעקנו 'צדק חברתי'. קשה להגדיר מהו צדק חברתי. נעביר מסרים במושגים שאנשים מבינים ומתחברים אליהם. במיתוג מחדש הציבור יבין כי שמאל מייצג ערבות הדדית, סולידריות חברתית. ציונות היא חלק חשוב בשמאל ועמותת 'שמאלה' שהוקמה על ידי ערן חרמוני ואני חברה בה, הוקמה במטרה להחזיר את הציונות לשמאל. דיברו הרבה על סולידריות בזמן המלחמה, אבל לנו חשוב להמשיך אותה לא רק בזמן חירום, סולידריות זה מושג שלנו שבא מתוך מושג כלכלי – לדאוג למישהו אחר ולהתחלק בעושר. אחד הקמפיינים שעשינו במסגרת העמותה התמקדה בנושא פיצוי העורף בדרום ולא רק לאחר המלחמה, אי אפשר להיזכר בהם רק פעם בשנתיים. ביום שלישי, ה-9.9, ייערך פאנל של מובילי קמפיינים למיתוג השמאל מחדש".
מהי הטעות הגדולה ביותר של התנהלות מפלגת העבודה בשנים האחרונות?
"אחרי מות רבין, כל גוש השמאל התערער. לא ידענו לאסוף את עצמנו והתקשינו להגדיר מחדש מה זה שמאל. התחלנו בריצת אמוק לעבר הסכם שלום ושכחנו דברים אחרים בדרך כמו חינוך וכלכלה ונוצר ואקום. המחאה לא נוצרה יש מאין. דיברו כל הזמן על ביטחון והזנחנו את השאר".
את מדברת על אירוע שקרה לפני עשרים שנה…
"נכון. עשרים שנים של התדרדרות ולוקח זמן לשקם. זה התחיל עם יחימוביץ' והרצוג ממשיך לשקם את השמאל. יש עוד דרך, אבל אנחנו בכיוון הנכון".
למה נחזור לשלטון?
מדוע השמאל לא מצליח לעשות לעצמו לבבות בפריפריה, עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה?
"זה לא מדויק. הרבה הצביעו לעמיר פרץ מהפריפריה והיו לצידו. כששלי ניסתה להתחבר לשכבות האלה, והיה לה רצון טוב, היא השתמשה בשפה שהיה קשה להתחבר אליה, במילים גבוהות. מסרי הימין מנגד היו מאד פשוטים: 'בנט הוא אח', 'ביבי חזק מול כולם'".
נוסף לשקיעת השמאל ברמה האלקטוראלית, יש גם נסיגה בתשתית הדמוגרפית. האם תיתכן תקומה לשמאל בארץ במצב כזה?
"חינוך לא מתחיל ונגמר בבית הספר. אני מאמינה שיש אפשרות לתקומה של השמאל על ידי חינוך. להחזיר את השיח הנכון למחוזות הנכונים. קל לשנוא וקל להיות גזעני, לכן צריך להתחיל בחינוך בחשיבה אחרת. לפני מספר חודשים כשהייתי יו"ר המשמרת הצעירה במודיעין ארגנתי בעיר מפגש בשם 'בואו נדבר על זה'. במקום שחברי כנסת יגיעו לפרוש את משנתם וילכו הביתה, זימנו אותם למעגלי שיח שייקחו חלק בהם, שיתקיים דיון סביב השולחן ואף בחלק מהמקרים יביא לשיתופי פעולה. כל שולחן עסק בנושא אחר, האחד לדוגמא היה בנושא תעסוקה וח"כ אראל מרגלית נכח בו. אותו חבר כנסת שבנה אימפריה עסקית המבוססת על אידיאולוגיה סוציאליסטית דמוקרטית. שולחן אחר עסק בדיור בר השגה וישב בו ח"כ איציק שמולי, מיוזמי המחאה החברתית. בעקבות אותו מפגש נוצר שיתוף פעולה בין מרגלית לבין סגן ראש העיר אילן בן-סעדון. למרות הנסיגה הדמוגרפית אני מאמינה שחינוך באמצעות פעילויות ויוזמות יוביל לשינוי בחשיבה ובשיח".
מה אומר לך השם הבא?
אנחנו זרקנו שמות לחלל האוויר. לין דרור הגיבה באסוסיאציות מהירות
יצחק הרצוג: "מאמינה בו ובדרכו. מקווה לראות אותו כראש ממשלת ישראל הבא".
יאיר לפיד: "שומרת על זכות השתיקה".
שלי יחימוביץ': "פרלמנטרית מצוינת"
אהוד ברק: "אני משתייכת למחנה הברקיסטי בתוך מפלגת העבודה. הלוואי והוא יחזור לפוליטיקה".
מחמוד עבאס (אבו מאזן): "הסיכוי היחיד לשלום. הסיכוי האחרון שלנו לשלום".
אלדד יניב: "כשאין לי משהו טוב לומר על מישהו אני מעדיפה לא לומר כלום".
נפתלי בנט: "לא ממש אח".
ציפי לבני: "חצתה את הקווים לשמאל. מעריכה אותה ויש לה תפיסה דומה לשלנו. מקווה שנצליח לבנות גוף משותף".
אהוד אולמרט: "חבל שאנשים כמוהו שהציבור נתן בידם אמון מלא בוחרים ללכת בדרך הזו ומפקירים אמון זה".
אילן בן סעדון: "חבר מועצה וסגן ראש עיר מוצלח, מאמינה שיהיה ראש העיר כשביבס יסיים את תפקידו".
יגאל צדוק: "חבר טוב. תפיסת העולם שלנו מאד דומה. אני שמחה שהוא קיבל את תפקיד מנכ"ל עיריית חריש. פספסו אותו במודיעין".
(צילום: איילת לוין)
