בשבוע שעבר, כפי שפורסם בלעדית ב"מודיעין News", נתנה השופטת זהבה בוסתן מבית המשפט המחוזי בלוד את פסק דינה במשפט שהתנהל ארבע שנים בין עירייה מודיעין לבין שניים מתושבי העיר הבולטים: תת אלוף במיל. יצחקי חן מרעות ועו"ד יעקב בן שושן ממכבים.
העירייה דרשה מהשניים תשלום היטל השבחה על בריכות שחיה שבנו השניים בבתיהם, היטל שעל פי דעתם היה גבוה מדי. בשנת 2011 תבעו השניים באמצעות עו"ד ענת מאירי את העירייה ודרשו לקבל בחזרה את ההפרש. בית המשפט קיבל את הטענות, העירייה החזירה את הכספים שגבתה, אבל עירערה שוב ושוב על התוצאה. עד שבשבוע שעבר השופטת קבעה סופית כי העירייה תישא בהוצאות המשפט וכי למעשה נדחה עירעור העיריה שוב, בפעם השלישית.
אלא שיצחקי חן, שהמתין ארבע שנים לפסק הדין לא מרוצה. בעיקר לא מכך שסגן ראש העיריה ומחזיק תיק הרובע שלמה פסי האשים אותו ואת בן שושן כי השניים גררו את העירייה למאבק משפטי ממושך, ובכך שבגללם בעצם יצטרכו מעכשיו תושבי הרובע לשלם דמי השבחה גבוהים יותר. יצחקי חן, לאחר התלבטויות רבות, החליט לצאת למתקפה ולהגן על שמו הטוב. בעיקר בשל הציטוט הבא, שאמר פסי: "אני מצר על העובדה ששניים מתושבי הרובע גררו את העירייה ואת תושבי מכבים ורעות וגרמו למצב שבו התושבים נדרשו לשלם סכומי כסף גדולים מאוד כהיטלי השבחה, שאת רובם הצלחנו לתקן כעת לטובת תושבי מכבים ורעות".
בגלל הבעלים הקודם
"במשך ארבע שנים, מאז שהתביעה התחילה, שתקתי ולא אמרתי מילה", אומר חן. "למרות שבישיבות ועד הרובע ובאסיפות של עמותת נאות רעות, ובכל מקום, היו טענות נגדנו שבגללנו תושבי הרובע משלמים היטל השבחה גבוה, כאילו אנחנו עוכרי ישראל".
למה שתקת במשך ארבע שנים?
"כי אני רוצה שלום בית ולא רציתי לחרחר מלחמות. אני רוצה ללכת ביישוב בבוקר לסופרמרקט ולהגיד 'בוקר טוב' ולחייך לאנשים ולומר שלום לכולם. ידעתי שברגע שאתחיל להגיב יתחילו בדיבורים. זה אומר ככה וההוא אומר ככה ולא רציתי את זה. חוץ מזה חשבתי שעדיף להמתין לפסק הדין. כי אולי אני טועה? לכן התאפקתי ואז ראיתי את הכתבה שלך, וראיתי שאנשים שהתראיינו שם זורים חול בעיניים ומסלפים את העובדות".
אולי הקפידו איתך כי היית חבר מועצת העיר?
"זה בטוח. החליטו שמהיום שהגשתי את הבקשה ובגלל שהייתי אז חבר מועצה, שלחו לי את השומה. הרי הגשתי את התביעה בעקבות היטל השבחה שהטילו עלי".
בעירייה הסבירו שחרגת מגבולות המגרש בבניית הבריכה.
"אני לא חרגתי מגבולות המגרש. הנה המגרש נגמר איפה שהדק נגמר (יצחקי מצביע על שפת הבריכה). אז היכן חרגתי?"
אז מדוע לא לשלם היטל השבחה?
"כי כשקניתי את הבית בשנת 2010 הבעלים הקודם, שממנו קניתי את הבית, קיבל מכתב מהעירייה ובו אישור שהוא לא חייב לשלם היטל השבחה. הוא מסר לי את המכתב. כלומר הבית היה פטור מהיטל השבחה במקרה שיחפרו בריכת שחיה".
היה כאן מחדל של העיריה?
"היה מחדל של העירייה שלא גבו היטלי השבחה תקופה ארוכה, ומדובר בשנים ארוכות! מה פתאום לא גבו? הרי לעירייה אין זכות וסמכות לוותר על גביית מיסים ואסור לה לוותר על מיסים".
לפני שהלכת לבית המשפט ניסית להגיע להסדר?
"ודאי. עוד לפני התביעה פניתי לשלמה פסי ולדנה חפץ טוכלר ואמרתי להם: 'אתם מטילים עלי תחשיב והוא לא נכון זה צריך להיות הרבה הרבה פחות. ודבר שני, על בריכה לא משלמים בכלל היטל. הם קבעו לי שומה של 28,737 שקלים. אמרתי להם שאני מוכן ללכת להסכמה ואם לא אלך לבית המשפט. הם אמרו לי בזילזול: 'לך לבית המשפט'. עכשיו, אחרי המשפט, השומה החדשה שלי צריכה להיות בערך שלושת אלפים שקל".
ומה קרה?
"הדברים שלנו נפלו על אוזניים ערלות. אילצו אותי ללכת לבית המשפט. אם פסי היה אומר לי 'בוא נשב ונגמור את זה יפה', לא הייתי תובע בכלל. אבל הם לא הסכימו לכלום. הם דחפו אותי לתביעה הזאת ועכשיו פסי אומר שאני גררתי אותם לבית המשפט?"
ומה לגבי מחוייבות העירייה לתושבים?
"אני חושב על נאמנות. הרי פסי נבחר על-ידי התושבים לתפקיד ואני מצפה ממנו לנאמנות לתושבים. זה עניין מוסרי. פסי לא ייצג את התושבים כאן בפרשה הזאת".
ואז התחיל המשפט…
"כן. ובערכאה הראשונה העירייה בכלל לא הופיעה לדיון. בערכאה השניה זרקו את העירייה מכל המדרגות והם נאלצו להחזיר לנו את כל הכסף. אבל הם לא ויתרו ועירערו שוב בוועדה המחוזית לתיכנון ובניה, ושוב העיריה הפסידה".
מה ההשלכות לכך?
"זה פתח לעוד תביעות. השבוע ניתן פסק דין שני נגד העירייה, בדיוק באותו עניין. מדובר במשפחה ממכבים. זו שופטת אחרת לגמרי ותיק שעוסק גם כן בעניין בניית בריכה. השופטת השנייה קבעה את אותו פסק הדין נגד העירייה ופסקה על הוצאות משפט בגובה עשרים אלף שקלים שהעירייה חייבת לשלם למשפחה התובעת".
נחזור למשפט שלך. אחרי שהעירייה הפסידה בערר הראשון…
"קרה דבר יותר חמור. היה ערר שביטל את התשלום והעירייה המשיכה לגבות לפי התחשיב השגוי והגבוה יותר. עדיף היה שהם היו מקפיאים את התשלומים בשביל ההגינות לפחות ולהפסיק לגבות כספים עד שהעניין מתברר בבית המשפט".
ואז העירייה טענה שבגללכם מעכשיו תושבי הרובע ישלמו יותר?
"כאן זורים חול בעיניים. היום תושבי מכבים ורעות ישלמו בזכותנו הרבה פחות כהיטל השבחה ולא יותר כמו שפסי טוען. היטל ההשבחה לא נולד אצלי והם לא אומרים אמת ולי זה גורם חלחלה שרשויות החוק מוסרות דיווח כוזב ומטעות את הציבור".
אתה לא פוחד שמעכשיו העירייה תחפש אותך בכל פינה?
"לא. זה קטן עלי. הכל בבית נעשה על פי חוק. לא חרגתי אפילו בסנטימטר אחד בשום פינה במגרש. לקחתי סיכונים בחיים פי מאה יותר גדולים. כאן שילמתי על הבית הזה עד פינת החלון האחרונה והכל בהיתרים, אני לא איש מדון אבל כשאני רואה שמאחזים את עיני הציבור, אני נזעק, גם אם זה יעלה לי ביוקר"
ללכת לעוד משפט על שמך הטוב?
"אני לא פוסל שום דבר. היישוב הזה הוא מודל להתנהגות נכונה ולניהול נכון, ואני מגדל כאן את ילדי ואני לא איש מדון וריב, באתי ואמרתי את האמת, ארבע שנים חיכיתי, זה עלה לי סכומי כסף גדולים, הוצאות המשפט שקיבלתי לא מכסה את כל ההוצאות שלייניים".
על מה במיוחד אתה כואב?
"על כך שבעקבות הדברים שנאמרו עלי, עמדתי למשפט ציבורי באסיפת העמותה לפני כשנה, וקמו אנשים וצעקו בקהל שבגללי משל מים כאן היטלי השבחה ובגללי נעשים דברים נגד הציבור, היה פורום של שלוש מאות איש והכפישו אותי ואת בתיה אשתי, ואני לא צריך לומר שאשתי מתפרנסת כאשת נדל"ן ביישוב כאן ואני לא צריך לומר מה זה אומר לגבי העסק שלה בנדל"ן, לכן אני בא עם האמת שלי, מה עוד שאנשים אחרים מספרים דברים לא נכונים וזורים חול בעיניים ואני שתקתי, עד שבא יום שבו דפקתי על השולחן ואמרתי: עד כאן!"
מה המסקנה שלך?
"איך אומרים? כשטיפש זורק אבן לבריכה שבעים חכמים לא יכולים להוציא אותה, העירייה נכנסה למילכוד בפרשה הזאת והיא צריכה לעשות חשבון נפש בסיפור הזה, העירייה ביזבזה מאה אלף שקלים רק בשני התיקים שלנו ושל המשפחה הנוספת, הוצאות משפט ושכר טירחה של עורכי הדין ותשלום על ישיבות עבודה וזה רק בשני משפטים".
בתמונה חן יצחקי ורעייתו בבריכה שבביתם. יוצא במאבק על שמו הטוב (צילום יהודה גולן)
