לפני שנתיים הוקם לראשונה בעיר מערך "דיור בקהילה" מטעם אגודת "ניצן". ראשית הפעילות התחילה עם הפעלת דירה אליה עברו ארבעה דיירים בוגרים עם לקויי למידה וקשיי הסתגלות ותפקוד שעזבו את בית הוריהם לראשונה. בעקבות הצלחת הפרויקט, היום יש בעיר שלוש דירות: שתי דירות הכשרה ודירה חצי עצמאית. בדירות גרים 15 דיירים בגילאים 21 עד 35.
כיום יש שתי סוגי דירות במערך: דירת הכשרה ודירה חצי עצמאית. בדירות ההכשרה הדיירים מקבלים סיוע מאנשי מקצוע 24 שעות ביממה. הם לומדים לבשל, לנקות, להתארגן, לערוך קניות ולנהל תקציב. למעשה מלמדים אותם לנהל בית וחיים פרטיים תקינים כולל חיי זוגיות. האגודה גם מסייעת להם למצוא מקומות עבודה לפי יכולותיהם. בעתיד יתכן ויתווספו דירות בהן יגורו דיירים עצמאיים ללא פיקוח. המערך במודיעין פועל בשיתוף עם אגף השיקום במשרד הרווחה ואגף הרווחה בעיר ומנהלת אותו תמי סלוצקי.
יצאנו למפגש של כל הדיירים בדירת הגן שבשכונת הפרחים, לרגל חגיגות ל"ג בעומר. במפגש לקחו חלק גם תמי סלוצקי, רכזת הדיור, אדית אלמוג, מדריכות הבית רונית גילון וגונית משה, המדריכים דור כהן ושלומי אזולאי. הגענו כדי להבין את עולמם של הדיירים, במה הם עובדים, כיצד הם מבלים, על מה הם חולמים ומה הם חושבים על מערך הדיור.
לומדים לתפקד
מדריכות הבית מספרות שתהליך הלימוד של הדיירים מתבצע תוך כדי עשייה יחד, הן מבשלות איתם, מראות איך לנקות, לבצע קניות לפי תקציב ועוד. לדבריהן עיקר הקושי, הוא בתכנון הזמן של הדיירים והתארגנות. "נורא מלחיץ אותם כשהם צריכים לצאת בבוקר, הם סופרים זמנים ולא בטוחים בעצמם בתחום זה". אומרות המדריכות שמציינים כי הדיירים : לומדים לנהל את הבית וצריכים להסתגל למציאות חדשה".
"אחד הדיירים שהגיע אלינו לא ידע לעשות כמעט דבר בעצמו, ההורים עשו בשבילו הכל. בתקופה הקצרה שהוא פה הוא עשה דרך ולמד לקצוץ סלט, לבשל וליזום דברים. החיים בלי ההורים הציפו בו חרדות קלות, למשל מה קורה אם משחת השיניים נגמרת. במצב כזה אנו מנהלות איתו שיחות הרגעה ומסבירות איך להתמודד. אנחנו מנהלות שיחות גם עם דיירים אחרים על כל מה שהם רוצים. יש שיודעים להסתדר בכוחות עצמם ויש שזקוקים לעזרה שלנו".
לדברי תמי, קצב ההתקדמות של הדיירים מהיר וככל הנראה בתום שנת מגורים בדירת הכשרה הם יוכלו לגור בדירה חצי עצמאית עם פיקוח מופחת.
עזבתי הכל ובאתי
גל בן ה-25 הגיע מדירה של עמותת "כיוונים" בצפון. גם שם הוא גר בדירה עם שותפים, אולם שם המדריכים היו מגיעים לדירה שלוש פעמים בשבוע ולא נמצאים כל הזמן. לדבריו, הוא מורגל לחיים בדיור מסוג זה, אבל עדיין המעבר מצפון הארץ למרכז היה שינוי גדול עבורו. גל עזב את חבריו, מקום העבודה, האזור שהוא מכיר ואת בת זוגתו מזה שנה. הוא עבד בחנות בעכו העתיקה בה נמכרים מוצרים בעלי ערך משמעותי כמו למשל חולצות שכתוב עליהן בכתב ברייל "אם אתה לא רואה – תרגיש".
מה עשית שם? ובמה עבדת בעבר?
"עבדתי בקופה, סידרתי סחורה ועסקתי ביצירה. לפני כן במסגרת השירות הלאומי עבדתי עם קשישים במרכז יום לקשיש בנהריה, הייתי אחראי על כל תחום הבידור. דאגתי להפעיל אותם, ריקודים והצגות, להצחיק אותם".
איך היה עבורך מעבר הדירה מבחינה חברתית?
"מגיל 12 וחצי אני מחוץ לבית. אני רגיל לגור עם עוד אנשים. נכון כשגרים עם עוד אנשים יש ויכוחים, אבל זה לא מקשה עלי מדברים ופותרים את זה. היה לי קשה לעזוב את החברה שלי, היינו מתראים כל יום ונמצאים שעות יחד, אבל לא הייתה לי ברירה. התקופה שבה יכולתי לשהות בדיור הקודם הסתיימה. אנחנו עדיין יחד ולא נפרדנו למרות המרחק, כל יום אנחנו מדברים".
היית רוצה לגור לבד?
"הייתי רוצה אך יוקר המחיה לא מאפשר לי. הייתי רוצה לגור עם חברה שלי והייתי מעדיף שתהיה לי פרטיות מלאה. זה נחמד לגור עם אנשים נוספים, אבל מבלי שהמדריך יהיה איתנו בלי הפסקה. בלילה במיוחד אני מרגיש שאני לא צריך אותו".
מתי בכל זאת אתה מרגיש שאתה זקוק למדריך?
"אני אדם שכחן, אז הוא עוזר לי לזכור דברים. אם יש לי פגישה ורשמתי אותה על דף ולא הכנסתי ליומן בפלאפון אני יכול לשכוח. תמיד גם טוב ללמוד דברים חדשים, כמו למשל מתכונים חדשים. אני מת על המטבח, כבר מגיל קטן אהבתי לבשל".
מה עוד אתה עושה בזמנך הפנוי?
"אני מאד אוהב ספורט. אני נמצא בשני חוגים של עמותת אתגרים, פעם בשבוע אני רץ ופעם בשבוע אני בחוג שייט, מעבר לספורט אני אוהב את המפגש עם אנשים, עם ובלי מוגבלויות. המתנדבים לרוב אינם בעלי מוגבלות, וזה מגביר את תחושת העצמה האישית. מאד חשוב לי החברה, בגלל זה אני לא חוזר לגור בבית עם אמא שלי. אני נפגש איתה די הרבה ועם אחיותי. אני גם גולש המון באינטרנט, קורא חדשות, בפייסבוק ועוד".
"לומד לחיות בכוחות עצמי"
נווה וענבר, בני 21, הגיעו לדירה לפני כחודשיים. הם זוג, אך לא גרים באותו חדר. נווה עובד פעמיים בשבוע במטבח של אחת המסעדות בקניון וענבר כרגע לא עובדת. שניהם עזבו בפעם הראשונה את בית הוריהם.
נווה, אתה אוהב לגור בדירה החדשה?
"יש יתרונות ויש חסרונות. היתרון הוא שאני לומד איך זה לחיות בכוחות עצמי בלי עזרת ההורים שלי. עד היום גרתי איתם. תפיסת העולם של אבא שלי היא שאני צריך לעשות הכל כמו כולם, כדי שלא אגדל להיות מפונק, ופה אני מבין למה הוא התכוון. אני צריך לדעת לבשל, לטפל בעצמי, לכבס לבד ולעשות עוד דברים. חששתי תחילה להגיע לדיור הזה. חשבתי שזו מערכת דיור, תסלחי לי על הביטוי, למפגרים, אבל היום הדעה שלי שונה. היה לי קשה להיפרד מההורים, וטוב מאד שלא עברתי לפה לבד, באתי עם ענבר, אני אדם של משפחה וכך ההתאקלמות שלי הייתה קלה יותר. היום זה כמו בית בשבילי. בדירה רגילה צריך להסתדר לבד, החלום שלי הוא לגור עם בת זוגתי ולא במערך דיור, אבל אני עדיין מרגיש שאני זקוק לצוות ולתמיכה שלו. אם אני עובר תקופה לא פשוטה אני יודע שיש לי אותם. מצד שני קשה לי להיות תלוי באחרים ולמלא הוראות, כמו מתי עלינו ללכת לישון, מותר לנו להישאר ערים לכל היותר עד 12 בלילה. זה החיסרון היחיד. ראיתי חמישה מערכי דיור אחרים והסיבה שהחלטתי לעבור לדירה פה בגלל שתמי הבטיחה לי שיש כאן חופש ומרחב ושהיא תומכת בזוגיות".
שלושת חוקי היסוד
לדברי תמי, מנהלת הדיור, יש שלושה חוקי יסוד בבית: לא מנבלים את הפה, אם יוצאים מהבית מודיעים על כך ומעדכנים היכן נמצאים ומכבדים את האחר. "מעבר לזה הכול פתוח למו"מ. בדיוק כמו שהורים מנהלים מו"מ עם הילדים שלהם. לדוגמא, אחד הנושאים עליהם הייתה מחלוקת הוא תורנויות במטלות הבית. נווה ביקש שלא יהיו תורניות קבועות מראש וכל אחד מהדיירים ייקח אחריות. מה שהוחלט שהם יתנו להצעתו של נווה חודש ניסיון, אם השינוי יצליח כך זה יישאר. בסופו של דבר מה שקרה היה שכל העבודה נפלה על שניים מתוך חמשת דיירי הבית. לכן בתום הניסיון חזרו התורניות".
נווה, מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?
"אני מאד אוהב מוזיקה, לבלות ואולי זה ישמע מוזר אבל אני אוהב לעבוד".
יש דברים שהיית רוצה לעשות ועדיין לא הגשמת?
"אני רוצה לעשות רישיון נהיגה. כרגע חסרה לי הניידות. הייתי גם רוצה ללמוד ברצינות את תחום המטבח, קורסי בישול".
ענבר, מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
"אני אוהבת לבשל, לצפות בסרטים והצגות".
"יש גם ויכוחים"
גם יעקב בן ה-29 גר עם נווה וענבר. יעקב מאורס לרינת ועובד במאפייה במודיעין כבר שבע שנים. הוא עבר למודיעין מדירת אביו בלוד. "עברתי טראומה לא קלה. אימא שלי נפטרה לפני שנתיים ונשארתי לגור עם אבא שלי. לא הסתדרתי איתו לכן בחרתי לעבור לפה. פה יש לי תמיכה מהמדריכים ומהדיירים. נווה תומך בי כל הזמן. לפני כן לא ידעתי לעשות כביסה, ניקיונות, להדליק גפרורים".
היית רוצה לעבור לגור עם ארוסתך?
"עוזרים לי פה וטוב לי, אני עדיין בתקופה לא כל כך טובה, זה תהליך ההתמודדות עם המוות של אמא שלי. אני מעדיף כרגע להישאר בדירה הזו".
מאיר בן ה- 35 גר בדירה החצי עצמאית כעשרה חודשים. שני הוריו נפטרו, אביו בשנת 1990 מהתקף לב בגיל 46 ואמו נפטרה ממחלת הסרטן לפני מספר שנים. הוא בן למשפחה עם חמישה אחים ונפגש איתם פעמים רבות. על חוויית המגורים בדיור אמר "אני גר עם שותפים ולפעמים יש ויכוחים, אבל אנחנו מסדרים את זה בזכות עצמנו מבלי התערבות של המדריכים. בדברים אחרים, אישיים, לרוב אני מנסה להסתדר לבד, רק אם אני לא מצליח אני פונה לעזרת המדריכים".
מה אתה עושה בזמנך הפנוי?
"אני אוהב לבלות בים, בסופי שבוע אני מבלה שם עם המשפחה האחים, האחיינים. פעם בשבוע אני רוכב על סוסים ומספר פעמים בשבוע אני מתאמן בחדר כושר".
יש דברים שהיית רוצה לעשות ולא עשית עדיין?
"אני רוצה לחזור ללמוד נהיגה. לפני שהתגייסתי עשיתי עשרים שיעורים ונכשלתי בטסט אחד, מאז לא חזרתי לזה. אני גם רוצה למצוא בת זוג מתאימה".
פעם בשבוע כל החבר'ה משלושת הדירות, 15 דיירים ועוד דייר שעזב, נפגשים, יוצאים לבית קפה או נפגשים בבאולינג, אחד התחביבים העיקריים שלהם כקבוצה. בשבוע הבא הם יצאו לנפוש באילת.
ומה אומרים השכנים?
תמי סלוצקי, היה קל למצוא דירה עבור הדיירים?
"לא היה פשוט בכלל. לא מעט בעלי דירה מסרבים מבלי לתת הסברים. גם בעל הדירה פה תחילה לא הסכים והיום הוא מברך על ששינה דעתו. אנחנו שומרים על הדירות יותר מאחרים ויש בדירה מדריך 24 שעות. אין אצלנו עיכובים או בעיות בתשלום, אנחנו שוכרים לטווח ארוך, יתרונות משמעותיים לבעלי הדירות. ברעננה רודפים אחרי האגודה שנשכור מהם דירות".
ומה לגבי השכנים?
"למעט שכנה אחת ששלחה מכתב חריף לאגף הרווחה לפני שהדיירים נכנסו לדירה, אין תלונות. אותה שכנה כתבה את המכתב מייד כשגילתה כי אלו העוברים לגור מולה הם אנשים עם קשיי הסתגלות ותפקוד. ראש אגף השירות כתב לה בתגובה כי ראש העיר אישר בעצמו את כניסתם והם לא נכנסו 'באישון לילה'. היא כתבה את המכתב עוד לפני שהכירה את הדיירים והבינה שהם שכנים טובים כמו כל שכן אחר".
(צילום איילת לוין)
