בעשור השביעי לחייה, בעוד שחברותיה כבר מתכננות את הפרישה לגמלאות, אביב משה ממודיעין חגגה השבוע את קבלת התואר השני שלה בעבודה סוציאלית.
משה, סבתא לנכדים, עסקה במהלך הקריירה שלה בהוראה, ואת הלימודים באוניברסיטה החלה רק לפני כעשור. "לימדתי הוראה מקדמת, פיתחתי שיטות מדהימות. לימדתי ילדים שלא יודעים מילה באנגלית לקרוא בתוך שמונה שיעורים. התאמתי את שיטות הלימוד לכל ילד והצרכים שלו. הילד היה במרכז. לימים זה עזר לי כשהגעתי לאוניברסיטה, עם בגרות לא גבוהה ובלי פסיכומטרי ובלי אוריינות דיגיטלית. בהתחלה הייתי מקלידה אות אות, ופיתחתי שיטות שיסייעו לי".
כאמור, בגיל 50 תחילה משה ללמוד באוניברסיטה, לאחר שהתמודדה עם אתגרים בריאותיים. "זה נותן לך שוק, סוג של טלטלה, ופתאום הבנתי שיש בי תשוקה לעזור לאחרים. בשלב מסויים, כשעודדתי את הבת שלי להירשם לתואר שני בעבודה סוציאלית, היא אמרה לי: 'וואו אימא, את ממש אוהבת את זה. אולי תירשמי גם?', ונרשמתי. בהתחלה זה לא היה פשוט. מסביבי כולם היו מאוד צעירים, אבל היום יש לי חברות משם בנות 24. לא הרגשתי חריגה, הרגשתי תשוקה והתרגשות להיות שם. הרגשתי שזכיתי, וגם הרגשתי מאוד צעירה שוב".
לפני כחצי שנה איבדה משה את בעלה, אורי, וכעת היא מספרת כי הדרך החדשה שהיא הולכת תעמוד גם בסימן האיש שהוא היה. "אורי תמיד ליווה אותי ותמיד תמך בי, לאורך כל הדרך. הוא תמיד הסיע ותמך וקיבל את כל הקשיים בחיוך ובאהבה, ועכשיו אני מרגישה שכל זה גם בזכותו".
על השלב הבא שלה היא מספרת כי "עכשיו אני רוצה לטפל בקליניקה במחירים מונגשים כדי לסייע לכל מי שנזקק לטיפול. אני לא מאלו שיילכו ויבנו אנדרטה כדי להנציח את אורי, אז אעשה זאת דרך טיפול באנשים על פי הערכים שאורי הנחיל, של טוב לב ואמונה באדם וביכולתו לעצב את המציאות. היום יש לי את הזכות לטפל באנשים ולעזור להם לייצר לעצמם חיים טובים יותר".
