אבא גוריו

מאת: אונורה דה בלזאק, מחזאית: שחר פנקס, במאית: שיר גולדברג, כוריאוגרפיה: שרון גל, שחקנים: יעקב כהן, כפיר אזולאי, שמיל ב ןארי, דוית גביש, מאיה מעוז, נעמה ארמון, לאה גלפנשטיין, דניאל סבג, רוברט הניג, שחר רז, אושרת אינגדשט, אלינור פלקסמן, מוזיקה: שלמה גרוניך, עיצוב תלבושות: מאור צבר, עיצוב תפאורה: סשה ליסיאנסקי, תיאטרון הבימה.

הרומן המופתי  של אונורה דה בלזאק "אבא גוריו" עובר לקדמת הבמה עם טוויסט מעניין שהופך את הסיפור למעין מופע קברט פריזאי כולל המנורות הצבעוניות, התלבושות (המדהימות), השירים והמספר שמקדם את העלילה. אין ספק שזה יצירתי ומרענן, אבל משהו בחיבור הזה בסופו של דבר לא ממש עבד. למרות שניתן להזדהות עם סיפורו הטרגי של אב שמכר את נשמתו ורכושו למען בנותיו, הכאב העצום שלו, נשאר ברובו על הבמה ולא עבר ליושבים בקהל, אפילו לא בתמונת הסיום בה הוא גוסס במיטתו.  

על הרעיון המקורי חתומות המחזאית שחר פנקס והבמאית שיר גולדברג שניסו להציג בדרך קלילה יותר את הפערים החברתיים בין עשירים לעניים בפריז של המאה ה-19. זהו סיפור שמציג ערכים של חברה שסועה, שבה השחיתות והרצון להשתייך למעמד חברתי גבוה גוברים על ערכי מוסר, משפחה וחברות. העלילה מתרחשת ברובה באכסניה של מאדאם ווקה (דוית גביש) בה מתגוררים 7 דיירים. אחד מהם הוא אבא גוריו (יעקב כהן) שמקריב את כל רכושו (ונותר חסר כל) למען בנותיו הנצלניות דלפין (לאה גלפנשטיין)  ואנסטאזי (נעמה ארמון), שסוחטות את כספיו וזורקות אותו לכלבים בעת צרה. באכסנייה הזו גם גר אז'ן דה ראסטיניאק (עידו ברטל), צעיר כפרי שחולם להתערות בחברה הגבוהה בעזרתה של דודניתו הברונית (מאיה מעוז), ולבסוף פוגש בדלפין החמדנית, אשה נשואה, שמחפשת לה מאהב צעיר שישעשע אותה. אלא שבניגוד אליה הוא בוחל בתאוות הבצע שלה ומסמל את המצפון.

צביעות ושחיתות חברתית הם נושאים שתמיד יישארו אקטואלים, כך שקל למצוא את הרלוונטיות של המחזה גם לכאן ועכשיו. בסך הכל מדובר בהצגה קצבית, זורמת ומרשימה ויזואלית הרבה בזכות התפאורה על אביזריה, והשמלות המעוצבות והמפוארות שמכניסות את אווירת השיק הפרזיאי לבמה. גם המוזיקה שיצר שלומה גרוניך נעימה ותואמת את האווירה. לעומת זאת הטיפול בטקסט פחות מוצלח, והניגוד בין הדרמה הטראגית למוטיבים תיאטרליים מצועצעים, שחלקם מגוחכים (אווזה על חוט), יוצרים מישמש שלא תמיד מצליח להעביר כראוי את כובד הדרמה.

בין השחקנים בולטים יעקב כהן בתפקיד הראשי כאבא גוריו שמשכנע ומכמיר את הלב, אבל גם קצת צפוי מידי, ועידו ברטל שעושה תפקיד נפלא. שורה תחתונה: מחזה מרשים מבחינה ויזואלית, שמציע אלטרנטיבה מעניינת, אך לא מצליח לרגש מספיק.

(צילום יחצ)