בבית היוצר בתל אביב נערך לפני כחודש מופע השקה לדיסק העצמאי הרביעי "נוגעת". של המלחינה יעל גרמן ממכבים. במופע לקחו חלק האמנים רעות יהודאי, רוני גינוסר, רע לבנת וסתיו גרמן, שהשתתפו כולם גם בהקלטת הדיסק עצמו. את הזמרת לירון פלד השוהה בארה"ב החליפו הזמרות שלומית תמיר בן ארי ואיה אלף. האווירה במופע האינטימי התכתבתה במדויק עם האווירה שניסתה ליצור גרמן בדיסק, הקרוי על שם השיר הראשון בו, "נוגעת בעיניך שוב", שהולחן לטקסט של יורם טהרלב. "בניגוד לדיסקים קודמים שלי, בהם הייתה נוכחות של סראונדים של מחשב, הפעם החלטתי שזה לגמרי אקוסטי." אומרת גרמן. "לקחתי נגני ג'ז נפלאים וניסיתי ליצור אווירה של כמעט הופעה חיה. גם ההקלטה של הזמרים הייתה עד כמה שרק אפשר ברצף, עם מינימום קטיעות ותיקונים. התוצאה היא באמת יותר אינטימית מדברים שעשיתי קודם."

את הדיסק, מספרת גרמן, היא יצרה מתוך צורך. "החל משנת 2000, כשהבנתי שאם אני לא אעשה בשבילי אף אחד לא יעשה לי, אני נמצאת בתהליך שכתוצאה ממנו אני מוציאה דיסק אחת לכמה שנים. אני אוהבת להלחין לטקסטים. זה גורם לי ליצור, זה גורם גם לשירים שיתווספו וגם מאפשר לנצל חומרים קודמים שלי, חלקם מלפני הרבה שנים, שלא התממשו."

"האתגר הגדול מבחינתי, ברמה המוזיקלית, היה לשמור על גיוון הכי גדול שאפשר, כי שכאותו מלחין כותב דיסק שלם תמיד קיימת הסכנה שהוא יחזור על עצמו. אפשר לשמוע בדיסק לחנים עם נגיעות של ג'ז, מוזיקה ברזילאית, מוזיקה קלאסית אפילו, שירים שהם יותר ארץ ישראל, שיר אחד עם מוטיבים אתניים. ניסיתי שכל שיר יהיה עולם אחר לגמרי."

איך את בוחרת איזה טקסטים להלחין?

"יש לי סטוק מאוד גדול של טקסטים שנותנים לי, ואני גם לוקחת טקסטים אהובים מספרי שירה. אני מחפשת טקסטים של אנשים בוגרים, שעברו איזושהי דרך, לא של צעירים שמחפשים את עצמם. טקסטים עם הומור, ובעיקר טקסטים שאהבתי והתחברתי אליהם."

התהליך עובד גם לכיוון השני?

"פה ושם, בדיסקים קודמים, קרא לי שכתבתי לחן ולזה הלחינו מילים. עבדתי בצורה כזאת עם אהוד מנור וחמוטל בן זאב. אבל בדיסק הזה השירים כולם הולחנו לפי טקסטים שבחרתי, וכולם כמעט חדשים."

מהו יוצא הדופן?

"בתחילת דרכי הופעתי במשך ארבע שנים עם נורית גלרון. בין השאר ביצענו שיר שהלחנתי למילים של המשורר זלמן שניאור, בשם "פעם אחת", אבל הוא מעולם אל הוקלט. עכשיו, לקראת עשיית הדיסק הזה, התחלתי לנגן אותו ונתקעתי באמצע השיר. אמרתי לעצמי: אני לא אגש לתווים לראות איך זה ממשיך, כי אם אני לא זוכרת את ההמשך, סימן שהוא פחות מוצלח. אז את ההמשך כתבתי מחדש. כך שזה שיר של פעם פלוס איך שאני כותבת היום. את השיר מבצע בדיסק הזמר רע לבנת."

יש הבדלים?

"אני מתארת לעצמי שאני התפתחתי, אבל קשה לי לשים את האצבע על זה, כי זו המוזיקה שלי."

מפעל חיים שנשאר בתווים

יעל גרמן היא תושבת מכבים טרייה (אליה עברה לפני שלושה חודשים מרעות), נשואה ואם לשניים: בתה סתיו זמרת. בנה תמוז צלם, "וגם הוא אמן, למרות שזה לא קל, ואני שמחה לראות ששני הילדים שלי אוהבים את מה שהם עושים. זה ממשיך את הדרך שלי."

היא גדלה ברמת השרון. אמה הייתה מנהלת בית ספר. אביה היה איש צבא, "וכשהוא היה מגיע הביתה היה מנגן שעות על הפסנתר ושומע מוזיקה קלאסית". בילדותה למדה פסנתר, "כמו הרבה ילדות", וכשהייתה בת 15 נסעה עם משפחתה לשליחות בברזיל "שזה גיל שעוד יכולים לספוג". בסאו פאולו המשיכה לנגן עם מורה מקומית, שהביאה לה רק יצירות ברזילאיות. "זה נתן לי המון, להרגיש את המוזיקה הברזילאית מתוך האצבעות, וגם הלכנו למופעים, לקרנבלים. היינו שם שנתיים, לא הרבה זמן, אבל המוזיקה חדרה אלי כאילו שגדלתי בברזיל, ועד היום יש ביצירה שלי השפעות של בוסה נובה וג'ז."בצבא הייתה קצינת תנאי שירות בשריון. אחרי השירות הצבאי למדה במדרשה למוזיקה בתל אביב. בנוסף למדה אצל המלחינים צבי אבני ויצחק סדאי ("זה היה בית הספר הכי חשוב שלי"). ב-1973, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, פגשה את נורית גלרון. "היינו קבוצה של אמנים שניסתה להקים משהו דמוי להקה צבאית בשביל להופיע בפני חיילים, אבל בעודנו עובדים לקחו את נורית ואותי למילואים וזה התפרק."

רוני גינוסר וסתיו גרמן. במופע השקת הדיסק

אחרי המלחמה נפגשו שוב. "נורית אהבה את המוזיקה שלי, אני אהבתי את השירה המיוחדת שלה, והתחלנו לעבוד ביחד. אני ליוויתי אותה בפסנתר והיא ביצעה שירים שאני כתבתי. תל אביב אז הייתה קטנה, לא כמו היום, ולאט לאט התחילו להזמין אותנו להופיע. באותה תקופה עבדתי עם מקהלות בתנועה בקיבוצית, אז הופענו בקיבוצים ובמועדוני סטודנטים, ובשלב מסוים פנה אלינו האמרגן אשר ביטנסקי, ששמע אותנו באחת ההופעות. הוא הוציא לנורית את התקליט הראשון שלה, הקרוי על שמה, והפיק לה מופע. בהתחלה הייתי חלק מזה, ובתקליט יש חמישה שירים שאני הלחנתי, אבל באיזשהו שלב היא התחילה לעבוד עם להקה, ואני עברתי לכתוב בעיקר מוזיקה לתיאטרון."

לתיאטרון הלחינה גרמן את המוזיקה להצגות "פאולה" בקאמרי"; "בראשית", "שמור על הסוסים שלך" ו"זהבה ושלושת בעליה" שעלו בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר (הראשונה זיכתה אותה בציון לשבח על המוזיקה, האחרונה רצה לאחר הפסטיבל זמן רב בצוותא). לתיאטרון הילדים והנוער הלחינה בין השאר את "ארץ הפלאות של עליסה", "והילד הזה הוא אני" בהשתתפותו של יהודה אטלס, "למשל קרילוב", ו"הבלש שלומיאלי". מכל ההצגות שהלחינה, היחידה שהוקלטה על דיסק היא ההצגה "מחשבות שאינן רוצות לישון" של שלומית כהן אסיף.

בשנת1991 זכתה בפרס עידוד היצירה של נוצת הזהב, הפרס השנתי אקו"ם, בעקבות לחניה לשירים של המשוררת הגרמניה אלזה לסקר שילר. "היא הייתה משוררת ידועה מאוד בברלין, שברחה משם לאחר עליית הנאצים לשלטון, הגיעה לארץ והייתה עורכת בירושלים ערבי שירה בגרמנית – היא לא למדה עברית מעולם. תרגמו אותה מספר משוררים, ואני בחרתי בתרגום של עמיחי שמאוד אהבתי, הלחנתי חמישה שירים בסגנון קלאסי, הקלטתי סקיצה בקולי והגשתי את זה, עם תווים, לפרס עידוד היצירה של נוצת הזהב, שמיועד לעזור לאמנים להוציא את היצירה שלהם לאור." גרמן זכתה בפרס והשתמשה בכספי הזכייה כדי להוציא בשנת 1993 את הדיסק "בוא אלי בליל", המוקדש כולו לשיריה של לסקר שילר בתרגומו של עמיחי. את לחניה מבצעת בדיסק זמרת הסופרן אלינוער מואב.

במקביל, המשיכה להלחין לזמרים שונים. היא תרמה שני שירים לאלבום "אור" של שושנה דמארי, "אליה, ו"ההלך", אותם מבצעת דמארי עם התזמורת הפילהרמונית ("אין אושר גדול מזה. היא עשתה את זה נפלא"). בנוסף, הלחינה שירים לערבי נושא מוזיקליים. את שיריה ביצעו בין השאר דייויד ברוזה (שביצע שני שירים שלה במופע ספרותי בעודו חייל), ריקי גל (שביצעה מוזיקה שכתבה למחול), אורה זיטנר (ביצעה שירים שלה בערבי משוררים), דפנה ארמוני ומזי כהן. רוב השירים שבוצעו ללחניה לא הוקלטו מעולם.

קצת מצער לשמוע את זה…

"היום להיכנס לאולפן זה קל. לי יש בבית אולפן קטן שאני מקליטה בו סקיצות. אבל בשנים ההן היה נורא יקר להקליט. כתבתי מוזיקה למופעים, לתיאטרון – שום דבר לא נשאר מזה. כשעברתי הנה עשיתי מיון בתווים, פתאום נתקלתי בתווים של מוזיקה שכתבתי לתיאטרון, וזה היה כיף להיזכר, אבל זה נשאר בתווים."

וזה מה שהוביל אותך להחליט להקליט דיסקים משלך?

"כן. לאורך השנים ניסיתי להגיע לכל מיני זמרים אבל הכל נהיה מאוד ממוסד, וצריך לפנות דרך מנהלים אישיים וחברות תקליטים, ואין יותר קשר ישיר כמו שהיה פעם. בשנת 2000, כשראיתי שהדרך חסומה, החלטתי שאני מפיקה לעצמי דיסק. בהתחלה התכוונתי לעשות רק דיסק אחד, לא תארתי לעצמי שזה יגיע לארבעה. אבל אחת לכמה שנים מדגדג לי ואני עושה. זה עולה המון כסף. חלק חוזר ממכירות, לא הכל, אבל מרגע שהבנתי שזה גם תחביב, שאצלי מוזיקה זה לא רק פרנסה, השלמתי עם זה שאני צריכה לממן את התענוג."

ממשהו בכל זאת צריך להתפרנס.

"אני עובדת עם מקהלות כבר המון שנים, עוד מהתקופה שעבדתי עם נורית. זאת הפרנסה. אני מאוד אוהבת את המפגש עם אנשים שהם פחות מקצועיים אבל אוהבים מוזיקה, כי הם אוהבים לשיר ונורא נהנים מזה, ואני מרגישה שאני מעניקה להם משהו שעושה להם טוב. על הדרך הם מבצעים גם מוזיקה שאני כתבתי או עיבודים שלי לשירים ישראליים, וגם עיבוד הוא יצירה, וזה שומר אותי יצירתית. יש לי ארבע מקהלות שאיתן אני עובדת היום. מקהלה במועצת חוף השרון, מקהלה של עובדי הדסה, מקהלה בבית אבות ברמת השרון ומקהלה פה במודיעין, בשם תו התפר."

רוצה להתחדש

הדיסק הראשון שהפיקה לעצמה, "אישה של קרח, אישה של אש", יצא בשנת 2000. " בדיסק הראשון היו לי הרבה שירים מהמגרה, שהצטברו לי במשך השנים ולא הוקלטו, וגם שירים חדשים. איריס פורטוגלי, מרכזת מגמת השירה בבית הספר רימון, עזרה לי איתו מאוד. היא שרה בו בעצמה, וגם המליצה לי על זמרים: ורד גובר, מומי לוי, ענת קדם, שרונה נסטוביץ' ואילן וייל. גם נורית גלרון שרה בו שיר אחד."

איך הדיסק התקבל?

"היום מאוד מקובלת התופעה של הלחנת פרויקט. עילי בוטנר עושה את זה, ועידן רייכל, גם שמוליק נויפלד עשה את זה לאחרונה. אבל בתקופה ההיא זה עוד לא היה מקובל, וזה קצת בלבל, בעיקר את אנשי הרדיו – הם לא הבינו מה זה. למזלי, אהוד מנור אהב מאוד את הדיסק הזה והשמיע אותו הרבה, בעיקר בתוכנית הבוקר שלו ב-FM88"

עם פורטוגלי, ורד גובר ומומי לוי חזרה לעבוד גם בדיסק השני, "ילדה לאן תעופי", שיצא בשנת 2005. "בגן תשוקותי", הדיסק השלישי שלה, יצא ב-2011, ובו עבדה עם רעות יהודאי, לירון פלד, מומי לוי, רוני גינוסר, רע לבנת, איילת רוז גוטליב ושוב, עם נורית גלרון. גם ששי קשת משתף פעולה בשיר אחד ("רציתי זמר מבוגר, פניתי לששי והוא היה מדהים"). חלק מהשמות חוזרים על עצמם, כאמור, גם בדיסק הנוכחי. לדבריה, "יש לי קבוצת זמרים שתמיד מוכנה להיקרא לדגל. הם צעירים, מוכרים, והם בעצמם גם יוצרים, ואני מאוד אוהבת לעבוד עם זמרים שהם גם יוצרים. הם מוסיפים גם תוספות משלהם, יש גם מקומות של אילתור ואני מאוד אוהבת את זה."

לא חסרים מלחינים שקשה להם שמאלתרים על היצירה שלהם.

"מי שמאלתר צריך לדעת לאלתר. קרה לי שאנשים ניסו לאלתר וזה לא היה לעניין, אז או שלא אפשרתי להם או שכתבתי להם משהו שנשמע כמו אילתור. במקרה הזה לא היה צורך."

בדיסקים העצמאיים שלך את מרשה לעצמך גם לשיר.

"אכן. את הדיסק הראשון סוגר שיר שאני שרה עם בתי סתיו, שהייתה אז בת 12. בדיסק הקודם שרתי שני שירים, ובנוכחי אני שרה שיר אחד. אם הייתי כותבת או מלחינה אחרת, יכול להיות שהייתי יכולה לשיר יותר, אבל בגלל שהשירים שלי דורשים טכניקה יותר טובה אני מוגבלת בביצוע שלהם."

"יש בדיסק הנוכחי שיר נוסף שהוא מאוד מיוחד עבורי: זה שיר שהלחנתי לרגל נישואי בתי. את הטקסט קיבלתי מחמוטל בן זאב, ושרה אותו רוני גינוסר. שרנו אותו בחתונה כל המשפחה, זה היה מאוד מרגש, ועכשיו חמוטל רוצה להשתמש בו לנישואי בתה."

בתך סתיו מוזיקאית גם היא.

"היא זמרת ומורה לפיתוח קול, והיא גם כותבת טקסטים ומלחינה, ולקחה חלק בדיסקים שהוצאתי. אני שמחה שהיא גם מורה לפיתוח קול, כי מלכתוב מוזקה ולשיר קשה להתפרנס."

איך זה לעבוד עם הבת שלך?

"נפלא. זה אושר גדול. היא בת 28 היום, והיא גילתה את המוזיקה שלי בעצם רק כשהיא למדה ברימון, דרך המורים שלה שהכירו אותי. היא גם ראתה מה היחס שלהם אלי, זה סיקרן אותה. כשהיא התחילה לכתוב היא שיתפה אותי, עזרתי לה לא פעם למצוא פתרונות. זה כיף גדול להיות מעורבת בעשייה שלה. במידה, כמובן. אני לא רוצה לדחוף את עצמי".

היכן ניתן לרכוש את הדיסק?

"הדיסק החדש לא נמצא עדיין בחנויות או באייטיונס. ניתן לרכוש אותו דרך אתר הבית שלי (חפשו בגוגל: יעל גרמן מלחינה).

תוציאי דיסקים נוספים בעתיד?

"אני מתארת לעצמי שעוד כמה שנים ידגדג לי ואני שוב אעשה דיסק. אני רוצה לראות את עצמי כל הזמן בתהליך של יצירה ועשייה, והדיסקים זה מה שמאפשר לי את זה. צריך גם כלכלית להתאושש. מבחינתי זו אמירה חשובה לדור שלי: אני רואה חברים שלי, לא רק אמנים, שכל הזמן מתחדשים ולומדים דברים חדשים, ומצד שני אנשים שכבר לא מחפשים שום דבר חדש. אני לא רוצה להיות כזאת. אני לא נאחזת למשל במוזיקה שאהבתי פעם. אני שומעת הרבה מוזיקה עכשווית, בעיקר ג'ז. אני רוצה כל הזמן להתחדש."

(צילום אינגריד מולר)