Theophilus London-Vibes,
עם שם שנשמע עתיק, כישרון בטונות וקניה ווסט שהיה אמון על מלאכת ההפקה של אלבומו השני, ניכר שת'יופיליוס לונדון נמצא בידיים הנכונות ובדרך הנכונה למעלה. הזמראפר (זמר וראפר יחדיו) בן ה-27 שנולד בטרינידד וגדל בניו יורק פרץ לעולם המוזיקה בשנת 2011 עם אי.פי מעולה בשם " Lovers Holiday" שיצא תחת המטריה הרחבה של חברת וונר ועשה שמות, אך בעיקר משך את תשומת ליבם של כוכבים ומפיקים גדולים דוגמת קניה ווסט שצויין לעיל, שהחליט לקחת את תפקיד המפיק בפועל של אלבומו השני ועשה פלאים, כפי שהוא יודע לעשות.
באשר למוזיקה באלבום עם השם המגניב "ווייבז", במילה אחת -אהבתי. הזמר הצעיר נשמע בשל ובקיא בז'אנרים שהוא חולש עליהם בשילוב של בתי ראפ ומנעדי קולות המזכירים את פרינס ומייקל ג'קסון (או ג'סטין טימברלייק לצעירים שביניכם). כשלונדון נדרש להיות רך הוא עושה זאת בהצטיינות וכאשר נדרשות אנרגיות או אגרסיות הוא מוציא אותן מעומקי נפשו בצורה שמשכנעת את המאזין באותנטיות שלו.
כל רצועה באלבום, על התריסר שבהן, נשמעת מעולה, שהופקה במשך שעות או ימים, מחדשת בצורה כזו או אחרת צלילים שנשמעים כיום כמעט בכל שיר פופ, ובעיקר באה להפתיע בדינמיות של סאונד שלא רבים מוציאים כיום.
החל משירים כמו "Heartbreaker" או "Get me right" בעלי המקצבים המתאימים למועדונים ונשמעים שיזיזו ישבן או שניים, וכלה בשירים דוגמת "Do girls" ו"Can't stop" שמלאים יותר בהשפעות היפ הופ ובתי ראפ ממוקדים וחריפים ועד "Neu law" ו"Take and look" האקספרמינטליים שמאתגרים את המאזין לעכל סאונד חדש על מקצבים מוכרים או דווקא מקצבים שבורים ולא אורתודוקסיים במיוחד שבאים להאדיר את קולו המוצלח של לונדון, שלפרקים נשמעים כמו הכלאה של דיוויד בואי וקיד קאדי בקטע טוב. ובאמת, אין לי אפילו תלונה אחת על אלבומו הממש טוב של לונדון ואני מקווה שגם אתם תחשבו כמוני כי בתכל'ס מגיע לזמר הצעיר שישמעו אותו.
צילום יח"צ
