השבוע התבשרנו על דחיית הפעלת הקו האדום והמרכזי של הרכבת הקלה בגוש דן. מה הפעם? תקלה במערכת הבלימה של הרכבת, שאותה גילו לפני מספר חודשים וטרם נפתרה. יש מאות רכבות כאלה בכל העולם, מדוע לא למדו את כל הלקחים מהפעלתן?
הקו האדום תוכנן להתחיל לפעול בעוד כחודש, ועכשיו קובעים בוודאות שזה יקרה רק בשנה הבאה. להזכירכם, פתיחת השמפניות לתחילת העבודות על הרכבת הקלה נחגגה כבר לפני עשרות שנים, אבל בישראל כמו בישראל חוגגים עוד לפני שהדוב ניצוד.
כך היה כאשר הקימו את נתב"ג 2000 וכך בכל פרויקט משמעותי. נכון שהמהירות מהשטן ולא היינו רוצים לנסוע ברכבת שלא עברה טסט ויש לה בעיות במערכת הבלימה, אבל מדוע זה קורה לנו פעם אחר פעם? מדוע הסרט הזה חוזר על עצמו כאילו הוא גזירת גורל?
ללא קשר כמובן לרכבת הקלה, גם העלייה למחלף השלום בתל אביב תישאר סגורה לפחות עד מוצאי שבת כתוצאה מהבולען. שבועיים לא מספיקים למדינה הכי חזקה במזרח התיכון לסתום בור של בולען צר מידות.
העיכובים הללו מתרחשים כאשר מדינה שלמה תקועה בפקק אינסופי מדי יום כבר תקופה ארוכה. גוש דן פקוק כמעט בכל שעה ביממה. המשק מפסיד כתוצאה מכך מיליארדי שקלים, העם עצבני ומוציא את זעמו במקרים אלימים המתרחשים בכבישים ובנהיגה פרועה ולא מתחשבת.
אזרחים נוסעים לעבודה בזמן שווה לזה שלוקח לנו להגיע מנתב"ג לאתונה. לא יעלה על הדעת שאיש אינו נותן דעתו באמת לבעיה לאומית יומיומית. המדינה מחכה שיקרה משהו שמיימי שיפתור את הבעיה, ובינתיים עסוקה בעיקר בסבב החמישי של בחירות שייערכו כאן, והדבר היחידי שהן יכולות להבטיח הוא שיהיה סיבוב שישי של בחירות.
ובמדינת חלם כאשר חוק המטרו תקוע והעומס בכבישים מחריף, המדינה מתכננת להטיל מס על רכבים חשמליים. מעניין מה יהיה לנו לבשר בוועידת האקלים של האו"ם שתתקיים ב-8 בנובמבר בשארם א-שייח', שהוא האירוע הגלובלי החשוב ביותר בתחום הסביבה אליו מגיעים עשרות ראשי מדינות.
