אז מה היה לנו כאן מאז הלכנו לקלפיות לפני למעלה מארבעה חודשים? האמת היא ששום דבר טוב לא קרה לנו מאז. כל בר דעת מבין שהדבר היחידי שחווינו במקומותינו זה השמדת ערך של כל מה שהכרנו. היו לנו חיים נוחים ושקטים, ולפתע נחתה עלינו משום מקום סערה שמזעזעת כל תחום בחיינו.
לא צריך להיות ליכודניק או שמאלן מוצהר כדי להבין שאנחנו בסרט רע, וייתכן שבכלל זה רק הפרומו לקראת מה שצפוי לנו בחודשים הקרובים. אין הכוונה להלך על עצמנו אימים, אלא פשוט להביט למציאות בלבן של העין ולראות שחור.
אין מדובר בתחזיות, הערכות או פרשנות של יושבי הפאנלים באולפני הטלוויזיה. אנחנו בעידן של עובדות ומספרים ואלגוריתמים שאי אפשר להתווכח איתם, אלא אם מעדיפים לנהוג כבת יענה ולטמון את הראש בחול.
כל מה שהבטיחו לנו ערב הבחירות נעלם עם הרוח. במציאות קורה בדיוק ההיפך, ובגדול. ישראל מתייקרת באופן קיצוני על פי כל השוואה. אנחנו משלמים עשרות אחוזים יותר מאשר אזרחים באירופה כמעט על כל מוצר צריכה. היקף הפשיעה ברחובות ובמגזר הערבי מחריד. כל דאלים גבר ובן גביר חסר אונים, ודומה שבחלומותיו הגרועים ביותר לא חשב שהמצב יחמיר עד כדי כך. משילות ומלחמה בפשע היו הטיקט שעליו נבחר, וראו אנה אנו באים.
מי שייחל למצב בטחוני טוב יותר קיבל אתמול תזכורת של עשרות טילים מעזה לעבר שדרות ועוטף עזה, עם תגובה מינורית ובלתי מרתיעה. מי שקיווה למצב כלכלי טוב יותר אינו מצליח להבין כיצד העולם העסקי מביט בנו בעין חשדנית, של מקום שיש לברוח ממנו ולחפש יעדים אחרים להשקעה. כבר עכשיו כל אחד מאיתנו הפסיד בפועל עשרות אלפי שקלים כתוצאה מההתנהלות השלומיאלית של הממשלה וחבר שריה. דומה שאף משרד ממשלתי אינו מתפקד, והכל תקוע ומחכה לביאת המשיח, תרתי משמע. משיח לא בא, משיח גם לא מצלצל.
יש לנו פחות רווחה ופחות חינוך והרבה יותר פקקים, המזכירים לנו בקומנו ובדרכנו חזרה הבייתה עד כמה מציאות חיינו הפכה בלתי נסבלת, וכמובן שאת החשבון אנחנו משלמים בריבית דריבית.
אף אחד במשרדי הממשלה לא עובד בשבילנו הציבור. שכחו אותנו. לא סופרים אותנו, ולכן לא ירחק היום שכל זה יתפוצץ לנו בפנים, ואז יבוא לציון גואל.
