פעמיים במהלך חול המועד איתרע מזלי להסתובב במשעולי הקניון, ובשתי הפעמים לא האמנתי למראה עיני: המעברים היו מלאים עגלות עמוסות בכל טוב מהתנור: בורקסים, פיצות, רוגלעך, לחמניות מכל הסוגים, לחמאעג'ונים, סמבוסקים וכל מה שאופה טוב וקונדיטור שווה יודעים להפיק. זר לו היה נקלע למקום היה משוכנע שבפסח חוגגים היהודים את חג הלחם ונגזרותיו. אם מישהו היה מספר לו שזה בדיוק ההיפך – לא היה מאמין.
המראות, כאמור, גרוטסקים. נראה שהחילונים עושים תחרות עם החרדים מי יהיה יותר תחמן ומי יצליח לאחז את עיני הקב"ה בזריזות ידיים טובה יותר: "מה אתה אומר על זה מלך המלכים? תודה שכמעט האמנת שזה חמץ, אבל לא! הכל כשר מכל הכיוונים!!! הבורקס שאתה רואה פה זה ממצות שטחנו, אידו, ניפו והעבירו במעבד מזון מיוחד. הפוקאצ'ות זה מקמח דאשתקד שלא היה בעיר מוקפת חומה. תאמין או לא אבל החלה הזו – עם כל כיסי האוויר שאתה מקבל בדרך כלל משמרים – עשו אותה מאורז בסמטי שעירבבו עם לקטוז תירס וקצת פטל ענבים. הכל כשר בסלע. הנה כל התעודות, כולל בד"צ בית יוסף המחמיר".
כיהודי מבטן ומלידה (לא שמישהו שאל אותי), דברים כאלה מעוררים בי תוגה ועצב. וגם בושה על זה שאני חלק מעם שאמנותו הפכה להיות משחקי-כאילו, דקדוקי עניות זולים שמטרתם להפוך את המאמין לעבד של מערכת פולחנית. אחר כך נסעתי לרמלה והבאתי מחליל חומוס מעולה וגם פיתות, כי אלוהים לא משחק איתי בכאילו ואני לא משחק איתו.
