את הסטטוס שלי על רצח רבין אני רוצה לפתוח במקרה אונס.
אישה נאנסת באכזריות על ידי גבר.
הגבר נתפס ונשפט.
השופט קובע לו עונש מגוחך.
גופים רבים מימין ומשמאל מבקרים את החלטת השופט ובכלל זה את מערכת המשפט הישראלית שנוטה להקל בעונשים של עבירות מין.
איזה פורום פמניסטי שמאלני במיוחד יאחל לשופט שגם הבת שלו תיאנס.
אף אחד לא ידבר על הסתה.
אף אחד לא ידבר על דמוקרטיה.
אף אחד לא ידבר על העליונות של הרשות השופטת.
כולם, ובצדק רב, יחשבו שבתי המשפט ראויים להיות תחת ביקורת ציבורית.
כולם, ובצדק רב יחשבו שזאת המהות של חברה דמוקרטית.
גבר שיכור עם שלילת רישיון ידרוס למוות ילד בן שמונה.
הוא ייתפס ויישפט.
השופט יקבע לו עונש מגוחך.
הציבור מימין ומשמאל יבקר את החלטת השופט ובכלל זה את מערכת המשפט הישראלית שנוטה להקל בעונשים על עבירות תנועה.
איזה ארגון פמניסטי שמאלני במיוחד יגיד שהבריונות בכבישים היא סוג של אונס ויאחל לשופט שהבן שלו יידרס וימות בתאונה.
אף אחד לא ידבר על הסתה.
אף אחד לא ידבר על סכנת הדמוקרטיה.
אף אחד לא יגיד שאסור לבקר את הרשות השופטת.
כולם יחשבו ובצדק שביקורת היא נשמת אפה של חברה דמוקרטית.
נער פלסטיני דוקר, נתפס וזוכה ליחס מקל מצד הרשות השופטת.
תנסו לבקר את בתי המשפט במקרה כזה, נראה אתכם.
תנסו להוציא מילה, בלי לאחל חלילה לשופט שהבת שלו תידרס או שהבן שלו ייאנס, סתם ביקורת עניינית ולא מתלהמת.
מיד דגלים אדומים של הסתה ורצח רבין וסכנה לדמוקרטיה ישלפו נגדכם במהירות האור.
האנשים שישלפו את הדגלים האלה הם אותם אנשים בדיוק שלא הייתה להם שום בעיה להביע ביקורת קשה נגד הרשות השופטת במקרים אחרים.
כי זאת לא הצורה שמפריעה להם, זה התוכן.
כי להם מותר ולנו אסור.
כי הביקורת שלהם היא נשמת הדמוקרטיה והביקורת שלכם היא סכנת הדמוקרטיה.
הנשק שלהם הוא נשק ההסתה – אותו אקדח ארור שרצח ראש ממשלה ממשיך להיות מכוון כלפי חצי מהעם – "תרימו ידיים, אתם מסיתים."
באותה נשימה מירי רגב במדים של נאצית או ביבי במדים של נאצי זאת לא הסתה, זאת סאטירה.
כי זה זאת לא הצורה שמפריעה להם, זה התוכן.
כי להם מותר, הם הרי לא רצחו ראש ממשלה, בניגוד אליכם נניח.
כי אקדח ההסתה מכוון לרקה של כל איש שמשויך לימין.
שקט שיהיה בכיתה הזאת, יש לשמאל עיניים בגב והוא רואה בדיוק מי מסית ומתי (רמז – כל מי ששייך לימין בכל מילה שיוצאת לו מהפה).
עשרים שנה ציבורים שלמים נושאים את צלב האשמה כי מישהו החליט שהם כולם לחצו עם יגאל עמיר על ההדק.
עשרים שנות הנצחה שאין בהן סולידריות של עם הכואב את מות מנהיגו אלא בדלנות, פילוג, שנאה מושרשת, השתקת פיות, אצבע מאשימה כלפי קולקטיב שבכלל לא ידע שהוא כזה.
עשרים שנה השמאל דורש מהימין בדק בית.
הגיע הזמן להסיט את אור הזרקורים החגיגי הזה ולהפנות אותו לכיוון השני –
הרוצח המתועב אמנם הגיע מהמחנה שלנו, אבל הפילוג והניכור שקורעים את החברה הישראלית מגיעים מהמחנה שלכם.
ובאשר לאיש עצמו – אהבתי את רבין אהבת נפש, לא פחות.
