אל תאמינו לנתוני האבטלה שפורסמו השבוע לפיהם האבטלה היא בשפל היסטורי של פחות מ-5 אחוזים וליתר דיוק 4.9 אחוזים בלבד. אין שקר גדול מזה. אין לי ספק ששיעור האבטלה האמיתי הוא לפחות כפול.
אנשי הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) ספונים במשרדיהם הממוזגים ועובדים עם טבלאות אקסל שאין להם כל קשר עם המציאות היומיומית של מיליוני ישראלים העובדים בחלקי משרות בשכר רעב שלעתים אף אינו מגיע לשכר המינימום הדרוש למחייה בספק כבוד.
יש בינינו מאות אלפי ישראלים שאינם עובדים. חלקם טהורים וישרים המחפשים באמת מקום עבודה כדי לבוא מדי בוקר לעבוד ולא רק לבוא לעבודה. ויש אחרים והם לא מעטים מפונקים שכל מטרתם לשאוב ממקום העבודה את המקסימום עם השקעה מינמאלית של מאמץ מתוך הנחה שאם הם התעוררו בבוקר וטרחו להגיע למקום העבודה כבר מגיע להם להדליק משואה ביום העצמאות בשמו של א.ד. גורדון.
לשכת התעסוקה הפכה להיות תחנה לקבלת דמי אבטלה. הרוב המכריע המגיע בשערי הלשכה בא כדי להחתים ורק על מנת לקבל דמי אבטלה. דקה אחרי שקיבלו את כל דמי האבטלה המגיעים מדירים אותם מובטלים את עצמם מהלשכה. בלשכת התעסוקה כולם עובדים על כולם. המובטלים שומעים באופן פיקטיבי על מקומות עבודה המוצעים להם ועובדי הלשכה מציגים בפניהם את המשרות הקיימות כאשר שני הצדדים יודעים שבעצם אף אחד אינו מתכוון למה שהוא אומר. סאלח שבתי מתגמד לעומת האינטראקציה השקרית הקיימת במשרדי לשכות התעסוקה בכל רחבי הארץ.
ועדיין מי שבאמת רוצה לעבוד לפחות במרכז הארץ יכול למצוא עבודה. נכון אמת הדבר השכר אינו מספיק ולעתים אף אינו מכבד. מה הפלא שרבים עובדים במספר חלקי משרות כדי להביא לחם הביתה. צאו וראו מה קורה בשוק הכרמל, מחנה יהודה והתקווה בסופו של יום. עשרות נזקקים מלקטים בין הדוכנים עגבנייה ועוד תפוח וחצי פלפל כדי להכין את ארוחת הערב. זו ישראל של שחר של יום חדש מבית מדרשו של נתניהו הרחוק מאזרחיו כרחוק מצפה רמון מקיסריה.
